אז ככה..
זה סיפור אהבה מסובך ומורכב....
ת'אמת..
אין לי כל כך כוח וחשק לכתוב אותו שוב...
זה כבר דיי נמאס...
אבל בשביל לעזור לי אתם צריכים להבין מאיפה הכל התחיל...
כי ככה אתם לא תבינו כלום..
זה ממש ארוך..אבל אני ממש חייבת עזרה..!!
אז ככה..
קודם כל..אני לא בת 15..אני בת 13..
יש לנו מין תנועה כזאת..
שקוראים לה תנועת המושבים..מי שמכיר..סבבה..מי שלא..זה לא ממש חשוב..
בקיצור..
יש איזה אחד..
הוא ידיד של אחותי..וחבר של אחי...
בקיצור..בחופש הגדול של שנה שעברה הוא בא אלינו כל הזמן..
כאילו כל החברים שלהם באו לפה וראו סרטים וזה..
לא הכרתי אותו כל כך..אבל תמיד חשבתי שהוא חתיך והוא ילד יפה וזה..
ותמיד רציתי להכיר אותו..כי הוא ילד כזה ביישן..והוא עשה לי מין חשק להכיר אותו מקרוב..
בתחילת שנה פתאום אמרו לי שהוא הולך להיות מדריך שלי..
דיי שמחתי והכל..אבל ממש לא תיארתי לעצמי שאני יגיע למצב שבו אני בוכה בגללו בערך כל יום..
וסופרת ת'שניות עד שאני אראה אותו שוב..
בקיצור..
הוא היה מדריך שלי..
והיה מין משהו כזה שקוראים לו חג המעלות..
זה כאילו חג כזה של הפתיחת שנה...
הייתי איתו איזה 5-6 שעות בערך..
ונהניתי מכל רגע..
שחזרתי הביתה..
נכנסתי להתקלח..וכל הזמן חשבתי עליו..
וחשבתי עליו..
חשבתי שזה סתם..
אבל עבר שבוע..והגעתי למסקנה שזאת הידלקות..
עברו שבועות..
עבר חודש חודשיים...
וזהו הגעתי למסקנה שאני באמת מאוהבת בבנאדם..
לקח לי כל כך הרבה זמן לאזור אומץ ולספר לו..
וכל כך חששתי מיזה..
אבל בסופו של דבר..אחרי חצי שנה בערך..(אני יודעת..הגזמה..אבל אני גם ביישנית בטירוף..שלא נדבר עליו..)
אזרתי אומץ וסיפרתי לו..
רציתי פנים אל פנים..כי זה הכי טוב!
והיו לי המון הזדמנויות..אבל תמיד כשהגיע הרגע..והשלוש מילים האלה עמדו על קצה הלשון..
ואז ממש ברגע האמת..שתקתי ולא אמרתי כלום..
אח''כ חשבתי על מכתב..
אבל מכתב זה לא רעיון טוב..כי אז אני לא יכולה לדעת איך הוא מגיב..
בסופו של דבר..אחרי כל הדרכים האפשריות בערך..
כתבתי לו את זה באיסקיו..
הוא כתב אולי 50 שורות בערך...
ואני לא כל כך הבנתי מ הוא מנסה להגיד..
הוא אמר שזה בלתי אפשרי ושאני חשובה לו וזה..וכל מיני דברים כאלה..
בכל מקרה..
התרחקנו כזה מאז..וכל הקשר הזה..שהיה מעבר לקשר של מדריך וחניכה..
התמוגג לגמרי...
ולא הפסקתי לבכות..
אני חייבת גם לציין שבאותו הזמן היתה לו חברה..
בקיצור..
עבר המון זמן..
ויש מין איסיקיו כזה שבו אני עובדת על אנשים..
אבל כאילו אני תמיד צוחקת איתם וזה..
אז החלטתי לעבוד קצת על המדריך שלי..(אני מעדיפה לא להגיד את השם שלו..)
בקיצור קצת ניסחפנו ודיברנו המון וזה וזה..
ואני חייבת לציין שזה היה בדיוק אותו אופי שלי!!
רק כאילו הייתי בת 15..
בקיצור..בסופו של דבר...
הוא עלה על השקר..אבל הוא לא יודע שזאת אני..
ואז כבר הפסקתי עם זה..
כי לא רציתי לסכן את עצמי יותר..
אחרי איזה שבוע בערך..חברה שלי פתחה איסקיו כזה..
ושוב הכנסתי אותו..(כאילו לא למדתי ת'לקח?!)
ושוב דיברנו..
ושוב זה היה יותר אופי..אבל הפעם זה היה ממש ממש האופי שלי בול..אשכרה..
והוא כל הזמן מחמיא לי שאני חמודה ומתוקה וזה..
ואני כל הזמן מסמיקה מחדש..
בקיצור..
אני כל כך אוהבת ת'בנאדם...
וכתבתי עליו אולי 50 שירים בערך..
וכל מה שעשיתי עשיתי רק מאהבה..עד כמה שקשה להודות..
אבל אני באמת אוהבת אותו...ולא מפסיקה לחשוב עליו ולבכות בגללו..
הוא הבנאדם הכי מתוק בעולם...
ואנחנו מדברים המון..(באיסקיו השני..)
ואני פשוט אוהבת אותו!!
אני כל הזמן רועדת שאני רואה אותו..ומפנטזת עליו וזה..
בקיצור זאת באמת אהבה לא סתם..! כבר יותר משנה כמעט שאני אוהבת אותו..
וזה משגע אותי!!!
מה כדאי לעשות עם זה?!
הוא אמר לי שהוא מרגיש כלפיי משהו..(אני שוב חוזרת באי סי קיו השני..)
אבל זה כזה משגע!!
כי זה לא שהוא דחה אותי בהתחלה בגלל שאני לא יפה או משהו כזה..
זה בגלל הגיל..
אבל כאילו פאק! רק שנתיים מפרידות בינינו..וגיל זה רק מספר!!
מבחינתי אין לזה משמעות..
למה אנשים לא מבינים את זה?!
בקיצור..
אני יודעת שכתבתי הרבה..
אבל זה חשוב שתבינו מאיפה הכל התחיל..
מקווה ששרדתם את פה..
ושתוכלו לעזור לי..
תודה תודה תודה!!!
רומי..




