אוקיי.... אז הינה לכם עוד סיפור.... רק שלסיפור הזה אין לי שם עדיין....
לא נורא... אם תואהבו אותו תגיבו ואני ישים המשך....
מישל חזרה הבייתה מבית הספר כרגיל.. שום דבר מיוחד לא קרה שם..
היא נכנסה הבייתה הבית היה ריק.... אמה השאירה לה פתק.."מתוקה יש אוכל במקרר תחממי אותו במיקרוגל יצאתי לסידורים נשיקה אמא" 'שוב לבד בבית'.... כך לפחות היא חשבה...
פתאום שמעה מוזיקה מהחדר הסגור.... החדר של אחיה הגדול.... היא נכנסה לחדר.... ראתה את אחיה....
קפצה עליו.... התנפלה עליו.... "יאאאאאאא אלוני כל כך היתגעגעתי....... מה קרה אתה כבר לא מתקשר?" שאלה. "לא היה לי זמן מתוקה... גם אני נורא היתגעגעתי.. איפה אמא ואבא?" "אבא בעבודה ואמא יצאה לסידורים לא ראית את הפתק על השולחן?" "לא" "אההה.... טובבב.... אז מה אתה מספר אחי היקר?" "כלום אחותי המתוקה...." מה קרה פתאום נזכרת בנו?" "חחחח יפה שלי לא שכחתי אף פעם שאתם קיימים... אני עובד את יודעת עכשיו לקחתי חופש ובאתי לביקור... מה איתך מה את מספרת?" "כלום חוץ מזה שהיום אנחנו יוצאות למועדון לחגוג את היומולדת של דניאל..." "אה.... תמסרי לה מזל טוב..." "חחחחח אתה יכול למסור לה לבד היא תבוא לפה לפני שאנחנו נלך" "אוקיי" "אתה רעב?" "לא" "טוב אני הולכת לחמם לי אוכל.... תבוא לסלון אחר כך.." "טוב"... מישל יצאה מהחדר... חיממה לעצמה אוכל והלכה לשבת בסלון לאכול ולראות טלויזיה.........
אמא שלה חזרה בערך בשעה 5 אחה"צ.... "מישלי חזרתי.." הודיעה..... "היי אמא יש לי הפתעה...." כן..?" "כן תיראי מי פה..." "אלוני..... באת לבקר...... התגעגענו..." אמרה לאלון.. "כןן מישל אמרה לי גם אני היתגעגעתי מאוד אלייהם"... "מישלי אנחנו עוברים לתל אביב...." אמרה אמא.. "מה?!" שאלה בכעס "כן מתוקה... אנחנו עוברים לתל אביב...." "מתי?" שאלה כשדמעות עמדו בעיניה... "עוד חודש" אמרה אמא שלה... "לא....!! אני לא רוצה לעבור!!טוב לי פה....כל החברות שלי פה!! אנחנו לא יכולים לעבור!!!" צעקה מישל.... ורצה לחדרה וטרקה את הדלת...... "למה אמרת לה את זה ככה?" שאל אלון. "לא הייתה דרך אחרת להגיד לה את זה יותר בעדינות?" "אני חושבת שהיא הייתה מקבלת את
באותו אופן גם אם הייתי אומרת לה את זה בעדינות.. היא קשורה מאוד לקריה וכל החברות שלה פה... אבל אין מה לעשות אבא עובר לעבוד שם חודש הבא ואנחנו עוברים לגור שם." "אההה... מתרחקים ממני... חחחח" אמר אלון "חחח לא אלוני חמוד שלי בכלל לא.. אבל בני עובר לעבוד שם ואנחנו חייבים לעבור לגור שם וכבר יש לנו שם דירה שקנינו... מישל תסתדר שם.... היא חברותית והכל.." אמרה אמה "כן.. את צודקת לא תהיה לה בעיה להיתחבר שם" אמר אלון...... אביה של מישל חזר ב-8 בידיוק לארוחת ערב.... "מישל רדי לאכול...." קראה אמה "לא רוצה... אני לא רעבה..." צעקה... "מה קרה לה?" שאל אביה "אמרתי לה שאנחנו עוברים והיא קיבלה את זה קשה כמו שציפיתי.." ענתה אמה.. "אה... עכשיו הבנתי טובבב..... היא יוצאת היום....?" "כן היא יוצאת לחגוג את היומולדת של דניאל..." אמר אלון "מאיפה אתה יודע?" "היא אמרה לי כשחזרה מבית הספר..." "אההה הבנתי אוקיי..... אתה תסיע אותה?" שאל אביה "כן וגם יחזיר אותה....." ב-10 נשמעה דפיקה על הדלת ואלון פתח את הדלת "היי" אמר אלון "מישל עדיין גרה כאן נכון?" שאלה דניאל שעמדה מופתעת בכניסה יחד עם אוריאן ודורין.... "ברור נעים מאוד אני אח שלה" .... "אלון?" שאלה דורין.. "כן..... ואת בטח דניאל?" שאל את הילדה הנמוכה על השיער האדום... "כן... חחחח אני המומה שאתה זוכר....." אמרה דניאל מופתעת....... "תיכנסו בבקשה......מישל בחדר שלה....." הן עלו במדרגות נכנסו לחדר וסגרו את הדלת אחריהן.. "יאאא.... מישלי לא סיפרת שאלון כל כך חתיך......" אמרו כל השלוש במקלה....... "לא ידעתי שזה מעניין אותכן... חוץ מזה הוא בן 25 ואתן רק בנות 15......." אמרה מישל "אז מה?!?! לי זה לא מפריע..." אמרה דורין..... "אוקיי אם הוא כל כך מצא חן בעיינכן יש לי הפתעה..... " "והיא?" שאלו שוב שלושתן ביחד...."הוא מסיע אותנו ומחזיר אותנו מהארוו!!!!" אמרה "יאאא איזה כיףף...." אמרה דורין... בחצות בלילה אורן הסיעה אותן..הן רקדו ונהנו במועדון ואז אלון החזיר את החברות של מישל כל אחת לבית שלה....הם הגיעו לבית בשעה 6...... מישל נכנסה הבייתה החליפה בגדים והורידה איפור ונכנסה למיטה....היא היתעוררה רק ב-3 בצהריים..... לא הפריע לה כי היה יום שבת...היא היתעוררה היתקלחה וירדה למטה ראתה ארגזים......... היא לא הבינה בהתחלה... "מה הולך פה?!?!"... שאלה כשדמעות היו בעינייה.. "אנחנו צריכים לעזוב שבוע הבא...." אמרה אמא ביובש.... "אני לא עוברת... " "מה זאת אומרת לא עוברת?" שאלה אמא ברוגז... "אני לא אורזת ואני נשארת בקריה...אני לא עוברת איתכם לתל אביב....." אמרה מישל "אנחנו לא שואלים אותך......את קטינה על פי החוק ואת באה איתנו!!" אמרה אמא....מישל התחילה לבכות רצה לחדרה וטרקה את הדלת בכל הכוח......




