אין פה התחלה.. אני לא יכולה למצוא סתם נקודה ולהתחיל להגדיר אותה לפתח אותה וככה להתקדם.. פשוט הלכנו לחברה. טיילנו בטיילת שבתל אביב, כל הכוסונים של העולם... כל הפריחות והצפוניות... היפ הופ... משפחות... והים.. רק הים הוא המקום שרציתי באותו רגע.
המקום הרגוע שמורחק מכל הזוהמה שיש בחוץ ואף אחד לא טורח לראות. הגלים.. בלילה הם נראים אחרת, סוחפים לבלתי נראה... החול... חח כולו נראה רטוב.. מסעדות.. מוזיקה... מכל פינה דחף אחר.. הצחוקים עולים וככה גם הפאדיחות.. עדן לא מבינה כלום. "העיקר להשתכר
ולשים זין על כולם".. זה מה שהיא אומרת. רונה לעומתה, חושבת אחרת... "את רק הורסת לעצמך, את לא שולטת בעצמך... אני לא יודעת מה אני עושה איתך".. גילי, הכי חמודה, עדינה ושקטה, מלאת חיים.. כיפית ופילפלית... החברה הכי טובה שלי בעצם.. חוף גורדון.. הבונגלו,
מסעדה שאנטית עם מועדון.. ידיד שלי מתקלט שם.. הוא מכניס אותנו בחינם, נחמד שם..
בשביל להינות מכל רגע ולהכיר תיירים אמריקאים או צרפתים... -גילי?! מה את עושה?!
אממ... מקפלת את החולצה.... -כן.. אבל למה?! .. - מה למה? שאני יהיה סקסית! תראי מה הולך פה?! כמה שווים!!!!.... - גילי, ככה או ככה את שווה אוקיי?!.. - חח לא..
ממשיכות ללכת... נעצרות... לרונה יש בחילות... (ידעתי שהיא תעשה קטע כזה...), לא נעים לה אז למה היא באה מלכתחילה?! עדן מעוצבנת.. "למה באת?! את וההצגות שלך.."
-זאת לא הצגה מפגרת!.. רונה חטפה עצבים. - עזבו אני ממשיכה לכיוון הבית..
-רגע... את הולכת לבד? (היה בי טיפת רחמים עליה). -את יודעת.. אני לא בת 5.
עדן צוחקת.. גילי ממשיכה לקפל ולנסות להיות כמה שיותר מושכת.. ואני.. אני עומדת שם ולא מבינה על מה אני נמצאת, על מה אני הולכת, איפה הים?! לרגע הים נעלם.. מלפניי חבורת ערסים שמנסים לחרמן את גילי, גילי משתפת פעולה כמו מטומטמת.. מאחוריי 2 פריחות שצוחקות עליי ועדן מנסה להיפטר מהן. רציתי לצרוח, לשכוח את אותו רגע, רציתי להיות בבית עם איזה ג'קוזי טוב וללכת לישון ולשכוח מהבעיות ללילה אחד. אבל לא, זה לא נגמר יפה.. הלכנו לבר ההוא, ידיד שלי לא תיקלט באותו ערב היה שקט, לא היה שיגעון כיפי כמו תמיד, המועדון היה סגור למסיבה פרטית, ישבנו ועישנו כמו מסטוליות השתכרנו. פתאום באו חבורת צרפתים, תיירים, כמו תמיד לאותו מקום.. והוא, הוא היה הורררררס!!!!! היה לו את המבט הזה, המסתורי שרומז ולא יותר. הם התקרבו בהנחה שנרצה להיות איתם אבל עדן... "לא, הם מגעילים" וגילי
"למה? יכול להיות זיון טוב... חחח סתם סתם.." ואני?.. למה לא?! הם חמודים... לדבר... מישהו אמר שזה אסור?!.. חח.. קיצר ישבנו דיברנו. 3 לפנות בוקר, הם מתארחים במלון, אחד מהם הזמין אותנו לבוא איתם ויהיה סבבה... גילי הייתה בעד, עדן, פרשה הביתה ואני... כרגיל אחרי גילי... היינו בחדר, היה נחמד, הם היו שיכורים למוות, גילי לא הפסיקה לחלק נשיקות ולעשות שטויות, היא התחילה להתפשט, ידעתי שזה ייגמר לא טוב, רציתי להיות באותו ראש ולשים פס אבל לא! ידעתי שזה לא ייגמר בטוב ראיתי את זה.
"היי... איך קוראים לך לא שאלתי אותך בכלל?"... (הוא היה הצרפתי הכי חמוד זה עם אותו מבט.. שהחליט לקחת יוזמה ולדבר והיחיד שלא היה שיכור)..
"נועה, ולך?" "אריאל, שם רגיל חח"... ישבנו צחקנו לכמה דקות... הלכנו לעשות סיבוב למטה,
גילי רצתה להיות לבד עם 2 הצרפתים ההם, ידעתי שיצא לה מה שהיא רצתה, את אותו זיון סוער שחלמה עליו מהרגע שראתה אותם. 5 בבוקר, הזמן עבר מהר, חשבתי שיהיה יותר נורא, הלכנו לחוף, הוא חיבק אותי, לעיניינו רק הציפורים ומדחפי הגלים לאורך האופק והמפרץ החנוק שהזכיר אותי, הסלעים התקועות כמומיות שעוצרות את המשיכה של אותו גל שמטרתו להגיע לחוף, פוסקת עם הגיעו לסלע שנטול חיים, ללא צבע מרשים, סתם תקוע שם כמו שומר שעוצר כל אחד לבדיקה. הלכנו יד ביד, דיי קריר בחוץ, הכפות רגליים שלנו הצטיירו על החול הרטוב, לקחנו קרש שהייתה על החול, חרטנו את השמות שלנו וכן התנשקנו. המשכנו עוד ללכת והיו רגעים של שתיקה, הוא הביט לשמיים וניסה לפתח שיחה מכל דבר קטן.. היה רגע שהוא אמר..
"תראי את העננים.. איך הם זזים, והציפורים, איך הן יודעות לאן הן בדיוק הולכות.. איך הן מרגישות ללא מוזיקה דיבורים קראשים?!.." חחח צחקתי עליו והוא אחריי.... "יש לך חיוך יפה.." הוא אמר.. ואני הסמקתי... הרגשתי מיוחדת, הוא היה שונה מכל מי שהכרתי, הוא הקסים אותי באותו רגע, נעמדנו אחד מול השני, הוא ליטף את השיער שלי נישק אותי במצח ואמר לי..
"זה לא יילך." החיוך השמח שהיה על הפנים שלי הפך למצב רוח קודר שאין כמוהו כמו שמש ביום קיץ בהיר כיפי למזג אוויר סוער ערפלי וגשום. המצב רוח שלי ירד ולא הבנתי מה כבר קרה?!
"אני לא מבינה אותך.." אמרתי בלחישה כאילו אני לא רוצה שישמעו את זה, זה לא בטוח, זה אולי דחף, בדיוק כמו לגלים, תמיד לקחתי דוגמאות מהים... האמנתי שלא משנה מה, בסופו של דבר כמה שהסלע יעצור את הגל ואת מטרתו, עדיין יש את אלה שמגיעים לחוף והאמנתי שהכל יכול להשתנות. "אני עוזב עוד חודש.. אני חוזר לצרפת." "מה?! למה?!"
"את יודעת.. זה טיול מאורגן כזה אנחנו לא גרים פה.. יש לי פה דודה שאני גם מבקר פעמיים שלוש בשנה.. חוץ מזה כלום".. הרגשתי את הכל מסביבי, שוב לא ראיתי את הים, לא רציתי שאותו לילה ייגמר, רציתי צ'אנס להחזיר כמה שעות אחורה, גילי.. בכלל לא חשבתי עליה, היה לי משהו מיוחד ולא רציתי להפסיד אותו.. רק באותו רגע... כשהרגשתי שאני ייאבד אותו, זה התחיל לעורר אותי... הייתי מבולבלת, לא ידעתי איך הוא קיבל את זה, אבל הוא תמיד חייך, אותו חיוך מלאכי שקורץ לי מחדש. הוא נתן לי את המספר פלאפון שלו ואמר לי שאני ייתקשר רק במשך החודש הזה כי אחרי זה הוא כבר לא פה. היה כבר 7 בבוקר, חזרנו למלון, גילי הייתה רדומה וגם הם, אריאל סידר את המיטות והערנו אותם. הם נתנו לנו כמה שקלים לחזור הביתה במונית.. בדרך חזרה.. חצינו את החוף, ברקע הייתה מוזיקה, משהו רגוע שגם התאים לי ולו באותו רגע. גילי נרדמה גם במונית ואני בכיתי, ירדו לי דמעות והנהג מונית הסתכל מהמראה ושאל..
"הכל בסדר?! קרה משהו?!" "לא... סתם זיכרונות..".. חייכתי.. בתוך הלב אף אחד לא ידע עד כמה היה לי רע. מי שהיה שומע את זה היה חושב שאני קלה ברגשות ונופלת מהר, אופטימית, נאיבית וכל מה שבדרך אבל שיגידו מה שהם רוצים, היה לי טוב. חזרנו הביתה, נשפכנו שתינו למיטה.. קמנו באיזה 4 אחרי צהריים.. הייתי חייבת להתקשר אליו אבל חיכיתי לערב. 7 בערב..
אני לא מהססת... אני באה להתקשר ואני לא מוצאת את המספר! התחלתי להילחץ, איפה שמתי את זה.. צעקתי על גילי בלי סוף, ואז נזכרתי ששכחתי את זה אצלהם בחדר במלון! ישר רציתי ללכת בחזרה למלון ואז גילי תפסה אותי ואמרה לי.. "אין טעם לחזור הם לא שם". לא הבנתי אותה ואז היא אמרה לי שהם מטיילים פה בכל הארץ והם בירושלים עכשיו. שוב הדמעות... הדמעות החונקות האלו שאני לא יכולה להיפטר מהן. כל לילה בכיתי, זהו, לא יכלתי להשיג אותו, הם טיילו כל יום במקום אחר, המשכנו להיות בטיילת בלילות, הרבה פרצופים יפים ראיתי אבל רק את זה שציפיתי לראות, לא ראיתי, החוף היה שם, עומד ומביט בי, הגלים, שוב נעצרים, חלקם מגיעים..
המשכתי לקוות למרות שבתוך הלב, הכל היה אבוד. חוזרת לחוף ונזכרת איך טיילנו שם, רציתי לנשק כל חלק קטן במקום ההוא ולהנציח את אותם רגעים, אבל הכל נזאר בזיכרון ואפשר להוסיף לו דמיון לא יותר. עבר חודש, בכיתי, ידעתי שהוא בטח עומד לטוס, לא ידעתי מתי.. התקשרתי ישר לגילי, היה לי רעיון לחכות בשדה תעופה מהבוקר ובטוח לא נפספס אותם. גילי ישר אמרה לי שאני משוגעת אבל אמרתי לה שאין יותר ממנה.. היא צחקה ובאה איתי בסופו של דבר לאחר מסע שיכנועים ארוך ומייגע... הגענו לשדה תעופה, הכל היה מלא, לא יכלתי להבחין בו. עברו שעתיים, גילי מתייאשת ולא מאמינה מה היא קיבלה על עצמה. כבר 5 אחרי הצהריים ואנחנו שם מעשר בבוקר. כבר 7 בערב, אנחנו רק יושבות שם, אוכלות, עייפות, צוחקות על החיים ואני בתוך הלב, עם התקווה... פתאום, ראיתי את חבר שלו, זכרתי את הפנים שלו, גילי ישר רצה אליו והם התחבקו ונזכרו בלילה "המיוחד" שלהם במלון, אני התקרבתי אליו באיטיות בהנחה שהוא יידע איפה אריאל.. כל זה מזכיר לי את אותו לילה שהיכרנו... "היי..... מה שלומך?" אמרתי לו ביטחון מוגבל... "הכל סבבה... מה איתך?!" "אממ אפשר להגיד שהיה יכול להיות יותר טוב.. איפה אריאל?" "חחח מה את צוחקת עליי? אריאל חזר מלפניי שבוע, הוא התעלף לנו בטבריה, באיזה מלון הוא השתכר עם מישהי ואחרי זה עשו מה שעשו וזהו הרגיש רע ונאלץ לחזור.. דודה שלו מאושפזת והוא גם קיבל את זה קשה... ו.." אל תוסיף! אמרתי לו, הדמעות פרצו ממני, רצתי החוצה, אמא שלי לא הפסיקה להטריח אותי ואמרתי לה שאני עם חברה.. המקום הראשון שרציתי ללכת אליו זה הים, שוב מכל הזוהמה שיש, מכל הליכלוך והסבל הזה, פשוט להירגע למרות שידעתי ששם אני יהיה עוד יותר בכיינית ופרנואידית כי שם שנינו היינו. לא הלכתי לים, חזרתי הביתה, הדלקתי רדיו והיה את אותו שיר שהיה במונית, באותו בוקר שחזרנו שאמרתי לעצמי בלב (לפני שעה עוד היינו יחד), אני זוכרת את אותו חיוך מושלם ועדין, את השתיקות והדיבורים המטומטמים שלו שהצחיקו אותי, כל רגע שהוא גרם לי להסמיק, את ההתחלה שבכלל לא דיברנו, לא הבנתי למה הוא הלך עוד עם אחרות והשתכר ועשה איתם סקס ולמה הוא לא חשב עליי?! טוב נו... הוא בטח חושב שאני לא התקשרתי כי הוא היה סתם אחד אבל רגע.. הוא לא אמור היה לראות את המספר פלאפון על הדף שנשאר שם וששכחתי?! חזרנו הביתה... מיואשת.. ואפילו לא שאלתי את חבא שלו מה המספר שלו בצרפת, ידעתי שאין סיכוי שפשוט אני יוותר אולי יום אחד אני יפגוש אותו שוב וניזכר באותם רגעים שהיו ללילה אחד.. לאותו לילה מיוחד.
רק רוצה להגיד לך שאת ממש מוכשרת!
גם הסיפור וגם השיר שפרסמת מקודם...!!
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא נטלי איזה מהמםםםםם
פליזיז תעשי המשך המשך המשך..................................................
אוף יש לזה תקציר אין לי כח ליקרוא את זה
