אלהההההההההההה את כבר שחכת אותנו נכון?
- אז אם לא תשימי המשך! הסיפור שלך מהמם... אני לא מבינה מה את מחכה?!!!!!!!!!
:wink: :wink: :wink: :wink: :wink: :wink: :wink: :wink: :wink: :wink: :wink:
יווווווו כמה התגעגעתי לסיפור הזהההההההה
פליזזזזזזזזזזזזזזז שימי המשך בבקשהההההההה!!!!!!!!!!
וואי איזה סיפור, אני קוראת ופשוט לא יכולה אני חייבת להגיד את זה הסיפור הורססססססס מהמםםםם ענקקקק גדוללל
אבל לאן נעלם ההמשך? 😢
נשמותתתת סורי על הייבוש פשוט המחשב שלי נדפק ולא הייתי כאן שלושה ימיםםם אז קבלו כפיצוי המשך ארוךךךך =)))
"אני מפחדת אורטל.." אמרתי אחרי שניתקתי את השיחה. "אויש נו אין לך מה לפחד אחותי.. הכול יהיה בסדר..." "אלעד אמר ששירן הלכה לעשות בדיקת דם.. ואיך היא בדיוק תעשה אותה.??" "היא לא יכולה.. אין אין לה ברירה אחרת.. רק להודות!" אמרה אורטל. "חח הנחשית הזאת תודה במשהו?! תחלמי על זה.." אמרתי.
למחרת הלכתי לבית ספר בתקווה שאלעד גם יבוא. והוא בא, אך שירן לא הגיעה. נורא התפלאתי, אז שמחתי שאני אוכל להיות היום עם אלעד בלי שהיא תתערב.
נראה לי זה היה היום הכי מאושר בשבילי בבית ספר, כי הייתי עם אלעד. אפילו אורטל השאירה אותנו לבד והלכה לחברותיה האחרות שאותן הזניחה כשהייתה איתי. אלעד חיבק אותי בחופשיות, לעיני כולם, וכל החברים שלו היו בשוק, שיום לפני הוא היה עם שירן הפצצה, היפיפייה המקובלת והיום הוא איתי.. עם אחת לא קשורה לעולם, חולמנית, ביישנית, סגורה, מנותקת מכולם.. מקור לזלזול. הוא איתי ושם פס על מה שאחרים חושבים, הוא מתמסר רק לאהבתו אליי. שמתי לב למבטים מלאי הקנאה ששלחו אלי בנות מהשכבה..הקנאה בערה להן בעיניים. התנשקנו לעיני כל העולם, שיראו ושיאכלו את הלב. עדין לא האמנתי שבחור כל כך חתיך ישים עליי ועוד יתאהב בי.. אני זוכרת שלפני חודש בסה"כ זה היה רק בגדר חלום, מאין אשליה... אבל למרות שהייתי מאושרת, בתוכי הייתה אותה המועקה שלא נתנה לי מנוח, המועקה שמשהו עלול לקרות, מה שהכי הרג אותי זה שלא ידעתי מה.. לכן לא יכולתי למנוע זאת.. הייתי שבויה באי וודאות.. לכן, התמסרתי בגוף ובנפש לגורל, רק הוא יחליט מה יקרה.
בסוף היום המאושר שהייתי עם אלעד, גם ישבתי לידו בשיעור. וכשנגמר היום הלכנו הביתה, אני והוא ביחד. ודיברנו. "תגידי אלעד.." "כן מותק.." "אתה יודע למה שירן לא באה היום?!" שאלתי. "לא יודע וגם לא אכפת לי.... האשמתי אותה בשקרים, אולי בגלל זה היא לא הגיעה כי היא לא יכולה להסתכל לי בעיניים." "עדיף שלא תבוא!" חייכתי וחיבקתי אותו בחוזקה. "מחר צריכים לקבל את תוצאות הבדיקה..." אמר.
"וואי..." אמרתי בחשש, והרגשתי צביטה בלב. "רוצה עכשיו לבוא אליי קצת?" שאלתי. "למה לא? סבבה.." חייך ופנינו לכיוון ביתי. "יש לי רעיון יותר טוב.." אמר פתאום אלעד כשהתקרבנו לבית שלי. "איזה?" "בואי נלך לים... אין אני פשוט יובלות לא הייתי שם.. כי שירן לא אוהבת ים... אוף היא בכלל לא בראש שלי...." "יאללה בוא.." אמרתי. "אבל קודם תן לי לעלות ולזרוק תתיק בביתי" "כן גם אני אשים אותו אצלך ואז לבוא לקחת.." אמר אלעד. ועלינו לביתי, שמנו את התיקים וישר הלכנו. הגענו לים, חלצנו את הנעליים.. ופנינו לכיוון הים.. החול שרף את רגליי, השמש הייתה חזקה מדיי, וכל רגע יבבתי שכואב לי עד שאלעד החליט שהוא מרים אותי, הוא החל לסחוב אותי עד הים ושם השכיב אותי על החול והחל לנשק אותי בלהט.. מעולם לא הייתי מאושרת כמו ברגע הזה... שהרגשתי שכל העולם הוא שלי... שבעצם נמצאים רק אני והוא בכל העולם, הזמן עצר מלכת.. לא רציתי שהיום הזה יגמר אי פעם, רציתי לנצח להיות שם עם אלעד להתנשק על החול, לחוש את פעימות הלב המגבירות את הקצב מנשיקה לנשיקה.. עברה בי צמרמורת מכל נגיעה שלו, מכל ליטוף.. מהמילים שהוא לחש באוזני.. מילות אהבה שבחיים לא חשבתי שתתממש אי פעם.. אבל זה קרה.. כמו נס משמיים, אלוהים שלח לי את המלאך הזה.. מלאך שחדר כה עמוקות ללב שלי ואני זכיתי בלבו.. אני עדין לא מאמינה. היינו שם עד השקיעה.. לא הפסקנו להתנשק, לגעת אחד בשני.. ללטף.. לדבר, להתחבק.. התגלגלנו על החוף כמו שני מופרעים.. משוגעים מאהבה..
חזרנו לביתי רק בלילה, אמרתי לו שישן אצלי ומחר נלך ביחד לבית ספר, אך הוא סירב ואמר שהוא חייב לחזור.. וכמו כן הוא מפחד לחצות את הגבול, וגם אני עוד לא הייתי מוכנה נפשית, וחיכיתי עד שנהיה בקשר הכי רציני שאפשר ושהכול יקרה מאהבה טהורה ואמיתית. "נשמה.. זה היה יום מדהים.. באמת.. בחיים לא נהניתי ככה כמו שנהניתי היום אתך.. את נהדרת.." אמר ונישק אותי נשיקה ארוכה ארוכה. "חחח אל תדאג נעשה שידור חוזר מחר.." אמרתי. "חח כל יום! עד שבסוף ימאס לך מזה חח" צחקק אלעד. "בחיים לא.." לחשתי. "אוקיי.. אז מחר תצפי ליום סוער במיוחד.." "במיוחד?" שאלתי. "כן! כשיתגלה השקר של שירן... נהיה ביחד רשמית.." אלעד שוב נישק אותי והלך. הלילה ישנתי עם חיוך על שפתיי למרות המועקה שהייתה לי בלב, אבל שנעלמה בזמן שהייתי עם אלעד.. הרי לא ידעתי שהיום "הסוער במיוחד" יהפוך כה מהר לסיוט.
למחרת. בבית ספר שוב הייתי ביחד עם אלעד כי שירן לא הגיעה שינית, כבר בעצמי התחלתי לדאוג לה, ככה אני עם לב רחמן. "למה לדעתך שירן לא הגיעה היום? וגם לא הגיעה אתמול?" שאלתי את אלעד בהפסקה, כשישבנו באותו מקום שרק לפני זמן קצר ישבו אלעד ושירן והתחבקו והתנשקנו ואני התבוננתי עליהם עם קנאה ורציתי להיות במקומה, אך הנה זה מתגשם, סוף סוף!
בהיתי בו ארוכות, מצפה לתשובה, הוא נראה מהסס ולא מוצא מה להגיד. "וואלה.. לא יודע מה קרה, אולי נכנסה לדיכאון בשל כל מה שקרה..." אמר לבסוף. "ויש על מה!" הנהנתי בראשי.
שוב אותו יום בבית ספר היה היום המאושר שלי.. למרות שהיו לי קצת ייסורי מצפון שאני מזניחה את אורטל, שאפשר להגיד נטלה חלק בהגשמת החלום שלי. אבל כמו כן הרגשתי גאווה, שעכשיו אני, הנערה הפשוטה, תפסה את מקומה של המלכה היפיפייה והמקובלת, לצד ההורס של השכבה.
עברו כמה ימים, אלעד אמר שכבר היו צריכים להתקבל התוצאות של הבדיקה של שירן, אך הוא לא מצליח להשיג אותה.
בזמן האחרון קלטתי מבטים כועסים על פניה של אורטל.
"אורטל, מה יש לך??" שאלתי אותה. "מה יש לי?!?! בזמן האחרון.. את בכלל לא יורקת לכיווני.. אלא נמצאת כל היום רק עם המלך שלך... שאגב אני, עזרתי לך להשיג אותו...." "נו אז מה את מנסה להגיד בזה??" "שאנחנו מאוד התרחקנו בימים האחרונים.. וזה לא צריך להיות ככה בין חברות הכי טובות..." "פשוט תראי אורטל.. אלעד היה מאז ומתמיד החלום שלי.. אז עכשיו כשהגשמתי אותו.. אני רוצה להיות כמה שיותר איתו.. במיוחד עכשיו כשאני מרגישה שמשהו רע עומד להתרחש.. ושהחלום שלי יכול להתנפץ.. לא יודעת.. אני ממש פוחדת.." אמרתי לה כובשת את דמעותיי. "אין לך מה לפחוד... אלעד שלך.. הוא מאוהב בך.." "לא יודעת אורטלי.. אבל אני מרגישה ששירן עוד לא יצאה מהתמונה... אני מרגישה שאני עוד אסבול בגללה..." "אל תחשבי על זה.. תחיי את הרגע ובנתיים את מאושרת לצדו של אלעד ותקווי שזה ימשך ככה.." אמרה אורטל. "מקווה.." אמרתי עם ראש מושפל. "מצטערת שהתנפלתי עליך ככה... זה לא יפה מצדי.." אמרתי אורטל. "לא באמת את צודקת.. לא הייתי צריכה להזניח אותך בצורה כזאת." "לא.. את לא אשמה.. אבל תחשבי קצת עליי לפעמים.." אמרה אורטל וחייכה. "כמובן!" חייכתי גם וחיבקתי אותה בחוזקה.
כל אותו אחה"צ ביליתי עם אלעד.. הוא היה אצלי.. ואני? פשוט הייתי בעננים. עד שהגענו בשיחה לשירן. "את יודעת מה? היום אני אקפוץ אליה.. לדרוש את תוצאות הבדיקות.. ולראות גם מה איתה... למרות מה שהיא עשתה אני לא רוצה להיות אויב שלה... "אוקיי.." אמרתי בהסכמה. "באמת אין לך שום בעיה עם זה??" שאל. "לא.. תלך.." "אוקי עוד מעט.." אמר וחיבק אותי כאילו פחד להיפרד ממני לשנייה. אחרי כשעה בערך האצתי בו ללכת, כי גם אותי נורא סיקרן מה קרה לשירן. אלעד הלך, ולפני זה אמרתי לו לעדכן אותי בכל פרט ופרט.
אחרי שהוא הלך, לא מצאתי לעצמי מקום.. התהלכתי מקיר לקיר, חסרת מנוחה. לבסוף צלצל הטלפון..
איזה יפה!!! המשךךךךךך מיד!!!!!!!!!!!
וואי ברבי איזה סיפור מדהיםםםםםםםםםםםםםם
יא אללה אני מתה להמשךךךךךךךךךך
וואייייייייייי
איזה סיפור פצצה.........
דייי...................
שימי המשך...............
פליייייייייייייייייייייייZZZ
מ=ה=מ=ם-!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מצפה להמשך בקוצר רוח!
יוווווווווווווווו נשמה תודה תודה ושוב תודה
על ההמשךךךך, כמה רציתי לקרוא המשך 😁
פליז תכתבי עוד קצת לפחות...
כמה שימחת אותי עכשיווווווו :biggrin:
שימי המשך ומהרררררררררררררררררררררררררר..... :roll:
סיפור מהמם!!
[i][font=Times New Roman:4fcaa4b37b]בבקשה תמשיכיייייייייייייייי!
בבקשה מאמיייייייייייי!
ו [b]ברבושש, ברוך בואך!תהני באתר מוצ'ק![/font:4fcaa4b37b]
ברבי מאמי אני מקווה שאת לא הולכת ליבש אותנו שווווווווווב....
המשך בקרוב אני מקווה! :wink:
אלוששששששש שימי המשךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חטפתי את השפופרת בהיסטריה. "הלו דיקלההה" שמעתי קול נסער בטלפון. "כן מה קרה אלעדוש.. נורא דאגתי.. עבר המון זמן..." "כן אני יודע... אני בבית חולים.." "בבית חולים?! מה קרה?! אלוהים ישמור אל תפחיד אותי.." "אל תדאגי לי לא קרה כלום...." "אז למי??" "לשירן..." "מה קרה לה??" שאלתי בדאגה. "בואי לפה.. אני אספר לך.. יא אללה זה נורא..." אמר אלעד. "טוב.. אני עפה אליך.. ביי בנתיים.." אמרתי וניתקתי. לקחתי את המפתח של הבית ואת הפלאפון שלי וטסתי מהבית בסערה. בדרך נזכרתי ששכחתי לשאול את אלעד איזה בית חולים זה. "חחחח.. איזה סתומה אני.." צחקתי על עצמי, שרצתי בלי לדעת לאן, מזל שהפלאפון שלי היה עליי. חייגתי מהר את מספרו של אלעד. "הלו.." "אלעד.. תשמע שכחתי לשאול אותך איזה בית חולים זה.." איחילוב..בואי מהר! אני מחכה לך בחוץ..." אחרי שניתקתי מהר תפסתי אוטובוס ונסעתי לבית חולים. כשהגעתי ראיתי את אלעד ישוב על המעקה וראשו מושפל. רצתי אליו בכל כוחי. "אלעד.. מה קרה מאמי שלי???" חיבקתי אותו בחוזקה. "דיקלה... אני לא ידעתי.. אני.. גם היא לא ידעה.." "מה היא לא ידעה?! דיי נו אתה מפחיד אותי.. מה קרה?? דבר נשמתי.." צעקתי מרוב שכבר לא יכולתי לעמוד באי הוודאות הזאת. "דיקלה... באותו יום, שצעקתי על שירן על זה שהיא שיקרה, נפרדתי ממנה.. אפילו שהיא הכחישה, האמנתי לך ולא לה, כי אני יודע שאת תמיד רוצה לטובתי, אני יודע שאת היית לגמרי כנה איתי.." אמר אלעד ומחה בידו דמעה בודדה. "ו..? ראית את התוצאות של הבדיקות שלה??" "דיקלה.. היא בריאה לגמרי.. את צדקת.. אבל שמעי.." "אני שומעת!!!!" "באותו יום כשצעקתי עליה.. ונפרדתי ממנה.. האשמתי אותה בכל מיני דברים.. והיא התחננה שאני לא אפרד ממנה.. היא בכתה, היא נפלה על הברכיים, ותפסה את הרגל שלי כשהלכתי.. פשוט היה כואב לי לראות אותה ככה..." עיניו של אלעד היו אדומות, ואני ליטפתי את ראשי ובעצמי כמעט בכיתי. "אבל כששאלתי אם נפרדת ממנה אמרת שעוד לא.. וכששאלתי אם יש לך מושג למה היא לא באה לבית ספר אמרת שאין לך מושג ושאולי בגלל שהיא בדיכאון..." "כן.. לא רציתי להגיד לך.. רציתי לראות את התוצאות הסופיות, ולעשות את זה רשמית..." "ומה קרה??? נו.. בבקשה דבר כבר! אל תמתח את זה כל כך.." "דיקלה.. פשוט תקשיבי בלי הערות, טוב?" "נו.." "אז בגללי.. מאותו יום היא בבית חולים... בגלל כל הדברים שאמרתי.. בגלל שעזבתי אותה. אמרתי לה שאני עוזב אותה לא רק בגלל שהיא שיקרה והוליכה אותי שולל, אלא גם בגלל שאני אוהב אותך ורוצה להיות אתך... דיקלה... היא.. היא ניסתה להתאבד.. היא בלעה קופסא שלמה של כדורי שיינה... אלוהיםםם בחיים לא חשבתי שהיא תהיה מסוגלת לעשות את זה... להתאבד בגללי!!!" אלעד ניסחף למערבולת של מילים מתוך המבוכה והייאוש שפקד אותו.. הוא לא יכול היה לעצור את הדמעות שפרצו מתוך עיניו. "אלוהים ישמורררר.. מסכנההה.." אמרתי בבהלה.. וגם עיני התמלאו בדמעות. "ואיך נודע לך שהיא בבית חולים??" "התקשרתי להורים שלה.. ועכשיו כשבאתי לפה נודע לי.. נודע לי.." "מה נודע לך??" "שהיא הייתה בהיריון ממני..והיא איבדה אותו גם בגלל המילים הפוגעות שלי וגם בגלל הכדורים.. שהזיקו לתינוק...זה אני דיקלה.. אני...אני הרגתי את התינוק שלה.. התינוק שלנו.. והיא לא ידעה גם שהיא בהיריון.. זה היה רק החודש הראשון.. ובאמת כל הזמן היו לה בחילות וסחרחורת..כאבי בטן.. ואני חשבתי שזה בגלל המחלה שלה..איזו טיפשות..." "אני לא מאמינה.. איזה סרט.." פערתי את פי בתדהמה. "עכשיו מה אני אעשה?! איך אני אחיה עם זה?!" צעק אלעד מתוך הבכי. לא ידעתי מה להגיד לו. ידעתי שמשהו רע יקרה, פשוט הייתה לי תחושה... המועקה שהייתה בלבי פשוט אישרה את כל חששותיי.. ואני עוד קיוויתי שאני סתם מדמיינת.. הוזה, ושהכול יהיה מושלם כמו בסרטים..
"אני רוצה לעלות אליה..." אמר פתאום אלעד וקם. "אמרו לי שהיא עדין בטראומה.." "איזה טראומה? על זה שעזבת אותה?" "גם.. וגם בגלל הכדורים הם ממש השפיעו עליה.. וגם.. כי שאלו אותה באיזה חודש היא הייתה והיא לא ידעה למה הם מתכוונים ואז היא גילתה שהיא הייתה בהיריון.. ועכשיו היא איבדה את התינוק.. התינוק שלנו.." "כלומר את הדבר היחיד שיכול היה להחזיק אותך לצידה.." אמרתי במרירות. "לאאא דיי דיקלהה.. תתחשבי במצב שלה.. היא בטח הרוסה..." "כן.." מלמלתי ונגררתי אחרי אלעד שהתקדם לעבר חדרה של שירן. 'היא בטח בלעה כדורים בתקווה שאלעד ישמע על זה ויישאר איתה..' חשבתי בלבי.
התקרבנו למיטתה, היא הייתה עם עיניים עצומות, כולה חיוורת. כאב לי לראות אותה ככה.. כל כך ריחמתי עליה.. וראיתי גם את העצב בעיניו של אלעד. ראיתי איך לאט לאט עיניה של שירן נפקחות ובוהות באלעד ובי. מעבירה את מבטה ממני לאלעד ובחזרה, ואז פתאום מבטה קפא עליי, היא הסתכלה עליי במבט מאשים ואמרה: "הכול בגללך.. מכשפה הכול בגללך.. את אשמה.. את הרגת את התינוק שלי.. את!!"
יווווווו
אני לא יכולה איזה סיפור מהמם, יורדות לי דמעות עכשיו חח...
איזה יפה, אמא'לה אני לא מאמינה , פליזזזזזז נשמה תמשיכי איזה יפההההההה מהמם ענקקקקק...פליזזזז שימי המשךךך אני לא יכולה יותר אני במתח!!!!!!!!!!!!!!
אתר האהבה הישראלי