הייתי כול-כך שבורה באותו הערב...אני עדיין לא התגברתי על זה
למה התאהבתי במישהו שממש לא מתאים לי?! למה איתי זה תמיד ככה???
לחשה לעצמה שונטל בעודה הולכת על חוף הים... לבדה..ובוכה
שונטל הייתה בלונדה אם ירוקותכחולות
רזה..מחוטבת ומתוקה
מה עשיתי שתמיד זה מגיע לי?
בטח זה כבר כתוב שם למעלה...שגורלי יהיה לא להיות מאושרת
ואני כול כך קיוויתי שהוא אוהב אותי..אוהב באמת
כשהוא דיבר איתי על מי שהוא באמת אוהב זה שבר אותי
אני לא מוכנה יותר לשמוע ממנו משהו על אותה אחת שהוא אוהב
חשבתי שהוא מחבב אותי..לא כידידה ..כמשהו אחר...
אבל טוב ששמתי לב שהוא רק משתמש בי...
שאני משמשת לו רק כתף שהוא יכול לבכות עליה
זהו נמאס לי כבר
כמה אפשר??? זהו אני מנתקת איתו את הקשר
כי הוא מבין טוב מאוד שאני אוהבת אותו
אז למה הוא פוגע בי כול-כך?
כול דיבור שלנו ...זה עליה
על מי שהוא אוהב...דיי נמאס לי
טוב שאני עוברת דירה עוד מעט אם ההורים שלי
ואני אשכח ממנו..לתמיד!!!
***
"שונטל תזדרזי אין לנו את כול הזמן שבעולם...יאללה מחכים לנו...צאי כבר מהבית
המכונית מחכה יאללה כבר!!!!!" צעקו לה ההורים שלה
כי שונטל נתקע בבית..נפרדת מכול חפציה הישנים...
"טוב..רגע..חכי שנייה !!!" צעקה להם שונטל בחזרה
יואו אני לא אשכח את השכונה הזאת בחיים...כול הזיכרונות שלי הם מפה
כול האכזבות שלי קרו פה..בשכונה הזאת...אני יתגעגע
לחשה לעצמה שונטל ויצאה מהבית
אמא ואביה חיכו לה בחוץ....
"כמה זמן?! נתקעת שם או מה? נשמה אנחנו עוברים יאללה...את צריכה להזדרז קצת!"
אמר לה אביה
"טוב נו..הנה אני..בואו ניסע כבר וזהו" אמרה שונטל
המכונית שלהם התניע והם עמדו לעזוב את המקום
"רגעעע..שונטל חכי" צעקה לה חברתה נטע
שונטל חייכה ויצאה מהמכונית
היא ראתה את נטע רצה אליה נואשות כשבעיניה דמעות
הם התחבקו...ובכו ביחד...נטע היא חברה מהילדות והיה לי קשה להפרד ממנה
באותו רגע כשהתחבקתי איתה ..נזכרתי בכול התעלולים שלנו..המשחקים...הזיכרונות
ניזכרתי בהכול והכול נראה לי כול כך רחוק...לא יכולתי יותר..ופרצתי בבכי לידה
"שונטל אני רוצה שתקבלי משהו...זה יהיה הזיכרון שלך ממני"
אמרה לה נטע והוציאה מהכיס צמיד זהב ממש יפה..שעליו חרוטות המילים
"שונטל" ובצד השני "נטע"
"יואו תודה נטע מתה עליך..תשמרי על קשר תתקשרי אלי...בחיים אני לא ישכח אותך"
אמרה לה שונטל ומאחוריה ההורים שלה צעקו לה:"נו שונטל אנחנו צריכים לזוז"
נטע ושונטל התחבקו בפעם האחרונה ונפרדו בנשיקה........................
כשעזבתי את המקום..שהיה בעצם הבית שלי..וראיתי את נטע עומדת מאחורי הרכב מסתכלת
עלינו בעודנו נוסעים..ומתרחקים..לא יכלתי..ושוב פרצתי בבכי
הסתובבתי וראיתי את כול השכונה שפתאום נראתה לי כול כך רחוקה
כול הציפורים...שהיו מצייצות בבוקר..כול הערבים (ערב) שביליתי אותם בחברתה של נטע
כול השטויות שעשינו..כול הזיכרונות קפצו לי לראש...
פתאום כשהסתובבתי שוב קדימה להורי שנהגו
עבר ילד ליד המכונית
היה זה הוא..שחר..שכול כך פגע בי
ההורים שלי לא שמו לה אליו ועצרו בפתאומיות כשכמעט דרסו אותו
באופן מיידי העיניים שלי ושלו נפגשו..המבטים שלנו הצטלבו...
וחשבתי מין..דקירה כזאת בלב..דקירה קטנה אך כואבת
"היי ילד תזהר...סתכל לאן שאתה הולך" צעק לו אבי
שחר ירד מהכביש והמשיך להסתכל לי בעיניים...
העיניים שלי התמלאו בדמעות...כשראיתי אותו מולי..מסתכל עלי ומנסה להבין לאן אני נוסעת
כשעברנו אותו הסתובבתי אחורה וראיתי אותו ממשיך להסתכל
הוא ראה את כול החפצים שהיו על גג המכונית והבין את המצב
הבין שאני נוסעת...אני הסתכלתי עליו בפעם האחרונה והסתובבתי שוב קדימה כדי לא להתחיל לבכות
***
הדרך הייתה ארוכה...ממש ארוכה ואני נרדמתי מאחורה במכונית
כי הייתי עייפה והעיניים שלי פשוט נסגרו
"הגענו שונטל...קומי"
אמרו לי אבי ואמי...אני התעוררתי והעיניים שלי עוד סירבו לראות
אז שתפתי את הפנים במיים קרים בשביל להתעורר
הסתובבתי וראיתי את ביתי...הוא היה אחוזה גדולה מספיק כדי שיגורו בה איזה 100 איש
"הא?! זה הבית?! כול כך גדול????????????" שאלה שונטל את הוריה ופיארה את פיה
"כן..מאמי אבל לא רק אנחנו נגור שם...תגור שם עוד משפחה מלבדנו
יש לנו את האגף הדרומי של האחוזה והם יהיו באגף הצפוני של האחוזה
אז על תדאגי...לא נראה לי נפגוש אותם לעיתים קרובות..חוץ מזה אני מכירה את המישפחה הזאת
הם דווקא אנשים טובים..אז לא לדאוג מאמי..חוץ מזה יש פה נוחות..יש ברכה..יש הכול"
אמרה לה אמה..."טובבב...אם את אומרת"ענתה לה שונטל ולקחה את חפציה
"וואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאווווווווווווו" אמרה שונטל כשניכנסה לאחוזה
הבית היה ממש גדול...ומהודר...פשוט מקסים
היו בו הרבה חדרים..ואני בחרתי את הכי נוח..ואם הנוף הכי יפה
הנוף היה לתוך היער שהיה בסביבה..יער ממש ירוק..ויפיפה
השמש דפקה על החלון וקרניה נכנסו פנימה לחדרה של שונטל
שונטל הייתי ממש עייפה ולא רצתה להתלוות להוריה שהלכו לראות את הבית
שונטל לבשה את הצמיד שנטע הביאה לה ונשכבה לישון
לא היה לה כוח לכלום...
***
"שונטל קומי" מישהו אמר לה אף שונטל לא הצליחה לראות מי כי קרני השמש
נפלו ישן על עיניה
שונטל ישבה בעדינות על מיטתה החדשה והסתכלה יותר מרוכז למי שעומד לידה
הייתה זאת המשרתת של הבית...היא באה להביא לשונטל את ארוחת הבוקר שלה
שיואוו יש לי גם משרתות?! פפפשש...יפה...בטח יהיה לי כיף פה..
למרות שאני עדיין מתגעגעת לשכונה הישנה שלי
המשרתת ישבה בנוח על מיטתה ,ליטפה את ראשה של שונטל ומזגה לה
כוס תה חם.."תה על הבוקר?!..חח..טוב נסתדר" לחשה לעצמה שונטל
היא ראתה מעדנים טעימים ביותר על המגש וכשהשרתת הלכה היא התחילה
לטעום מכול אחד...הכול היה טעים...באופן מפליא שונטל גמרה את ארוחתה תוך דקות ספורות
שונטל אף פעם לא מסיימת את הארוחה שלה במלואה..תמיד היא משאירה משהו
אבל הפעם היא אכלה הכול....
המשרתת דפקה על הדלת בחדרה "אפשר להכנס?"
"ברור שאפשר " ענתה לה שונטל
"יאמיייי..היה טעים מאוד ,תודה" אמרה לה שונטל וחייכה אליה
המשרתת החזירה לה את אותו החיוך..לקחה את המגש ויצאה מהחדר
שונטל קמה..התלבשה ...מרחה קצת אודם על שפתיה ויצאה מהחדר מרוצה מהמראה שלה
אם תאה
היא לקחה דיסקמן וירדה למטה במדרגות של האחוזה
לפתע נפל לה הצמיד שלה...אך היא לא שמה לב
מאחורה ירד גם בחור...וראה את הצמיד שלה
הוא צעק לה אבל היא לא שמעה בגלל ששמעה מוזיקה באוזניות של הדיסקמן
היא ירדה למטה לברכה והרטיבה רק את רגליה
היא הרגישה משהו מאחוריה
היא הסתובבה וראתה בן...נאה ממש...אם שער בלונד ועיניים עמוקות וכחולות
מתיישב לידה
"היי את..קראתי לך למה לא ענית?"
שונטל המשיכה להסתכל עליו בלי לומר מילה
"מה קרה ,בלעת את הלשון?" אמר לה וציחקק
"אמממ...ממ...כי שמעתי מוזיקה בגלל זה בטח לא שמעתי אותך"
ענתה לו שונטל בעןדה בוחנת אותו ולא יכולה להאמין ביופיו..הוא חתיך..גבוה..רזה...מחוטב היטב
היא הייתה המומה
הוא הכניס את ידו לכיס והוציא משם את הצמיד שהיא עיבדה במדרגות
"מה?! איך זה הגיע אליך?" שאלה ממנו שונטל ולקחה מידו את הצמיד
" הפלת את זה במדרגות...ואני הרמתי אותו..וקראתי לך אבל לא ענית"
"אהה...תודה...אין לך מושג עד כמה הצמיד הזה חשוב לי" אמרה לו שונטל
"עד כמה?" שאל ממנה
"חחח...מאוד חשוב...פעם אחרת אני יסביר לך..מה אתה עושה פה?"
"אני גר פה מאמי..דרך אגב שמי נדב...חחח..יצא לי חרוז"
"חחחחחח...שמי שונטל"
"אני יודע..ראיתי ..היה רשום בצמיד"אמר לה נדב
"חחחחחח..טוב" היא ענתה לו
בו ..אני ישים המשך..זה סיפור בהמשכיםםםםם...אז תגיבו
יאאאא איזה יפה!!
חחח וואייי אהבתייי!
תמשיכי..
וואיייייי סיפור יפה!!!
תרשמי המשך!! :wink:
מתשיכיייייייייייייייייייייייייי
"מממ...טוב היה נעים להכיר אותך אבל אני חייבת לחזור לחדר..בטח ההורים שלי מחפשים אותי..כבר מאוחר"
"חחחח..טוב אני מבין..מקווה שניפגש בקרוב" אמר לה נדב
"כן..נקווה" ענתה לו שונטל בחולמניות
היא הלכה לחדרה ונעלה את הדלת
היא נשכבה על המיטה שלה ושוב התחילה להזכר בשכונה הישנה שלה והחברות שלה
וכול החיים שהיו לה שם
היא שמה את הדיסק בתוך מערכת סטריאו והדליקה את השיר של בריטני
“Everytime”
היא הקשיבה למוזיקה שלו ונזכרה בשחר ..שהיא אהבה כול-כך ושפגע בה כול-כך
והתנגן הפזמון ברקע
“Evetytime I try to fly, I fall
Without my wings
I feel so small
I guess I need you baby
And evetytime I see you in my dreams
I see your face, it’s haunting me
I guess I need you baby”
השיר הזה התנגן ברקע כששונטל ראתה בפעם ראשונה את שחר
במסיבת היום הולדת של נטע
כול הלילה היא שמעה את השיר ונרדמה תוך כדי שהוא מתנגן
***
"נשמה הגיע הזמן לקום" עוד פעם העירה את שונטל המשרתת
שהגיע אם מגש של אוכל עבורה
"יאמיייי..." אמרה שונטל
והמשרתת צחקה
"ברשותך" אמרה המשרתת ויצאה מחדרה של שונטל
שונטל כמו תמיד אכלה את כול האוכל שהיה על המגש כי הוא היה טעים
בצורה משגעת!!!
היא ירדה למטה כדי לשים את רגליה במיים מכיוון שלא אהבה לשחות ממש
אז היא העדיפה רק לטבול את רגלייה במיים ולשבת לשמוע שירים כמו תמיד
שמה את רגליה במיים והורידה את הדיסקמן הצווארה לרגע
כדי לשים לשם דיסק חדש
פתאום היא שמעה מישהו רץ מאחוריה ולא הספיקה להגיב
היה זה נדב שרץ אליה ודחף אותה למיים
"אההההההה" צרחה שונטל לפני שנפלה לברכה
היא לא ממש הייתה אלופה בלשכות והוא דחף אותה למיים העמוקים
כשהוא הבחין שהיא לא מצליחה לשחות הוא קפץ למיים אחריה
הוא חשב שהיא יודעת ורצה לצחוק עליה אבל היא לא ידעה לשחות טוב
הוא ראה שהיא שוקלעת בברכה וצועקת
הוא הוריד את החולצה וקפץ מהר לברכה העמוקה
הוא שחה אליה וראה שהיא שוקעת אז הוא צלל למיים
והרים אותה משם
הוא הביא אותה ..והעלה אותה על המדרכה שליד הברכה
היא לא הגיבה אז הוא היה המום מהמצב
וחיבק אותה שיהיה לה חם...הוא נישק אותה בשפתיה וככה ניסה להוציא את כול המיים שהיא בלאה
הוא עשה לה "הנשמה מפה לפה"
כשהיא התעוררה היא מצאה את עצמה בין זרועותיו השריריות והמדהימות של נדב
הוא היה רק בן 15 וחצי והיה דיי מפותח
היא רצתה להתעלף עוד פעם אפילו כדי שהוא ינסה להציל אותה עוד פעם..חחחחח...
כשהיא התעוררה וקלטה מה המצב
היא דחפה אותו מעליה
"היי מה קרה לך?! מה זה אמור להיות?! למה דחפת אותי ?האאאאאאא?!?!?!?" אמרה לו
שונטל והביטה עליו אם מבט כועס
"חחחח...לא התכוונתי להטביע אותך..חשבתי שאת עומדת לשחות..סליחה אבל אני שמח שזה קרה
כי ככה לא הייתי לידך עכשיו...ואת יודעת שכשאת כועסת את עוד יותר יפה ?"
אמר לה נדב
שונטל קיווצה את פניה..לקחה את הדיסקמן והלכה כולה רטובה להחליף בגדים..........................
איך הוא מעז?! מה הוא חושב לעצמו?! בגללו כמעט טבעתי
בטח הוא חושב עכשיו שאני ילדה יבשה
ולא יודעת לשחות! אוף איתו!
מילמלה לעצמה שונטל תוך כדי שהיא מתלבשת לסעודה
בארוחה המשפחתית שלהם שני המשפחות אכלו בחד..
המשפחה שלה והמשפחה של נדב
היא ירדה למטה מגונדרת...ממש יפה..היא הייתה מרוצה מהמראה שלה
ופתאום היא קלטה את נדב שהיה צריך שישב ליד הכיסא שלה............השמך יבוא
אם יהיו תגובות.........................................
דיי קטיו'ש את לא פיירית!! יש לך יותר מידי כישרון!!!!!
תשמיכי מהר!!
נו...פליזזזזזזזז
תמשיכי...
המשך מיד אני רוצה עככשיווו!!!
