החלטתי שאני רוצה לכתוב משהו... משהו לא מוגדר.. היה לי מין מוזת כתיבה...
התחלתי לשמוע את השיר "כלוב של זהב" ואז המשכתי... וכתבתי... מה שיצא...
כלוב של אהבה, כל אחד כלוא בתוך כלוב של אהבה, זהו כלוב שמאוד קשה לפתוח ומעטים אלה שהצליחו לצאת ממנו לגמריי.
אני מאלה שבדרך לצאת, בדרך של בלי אהבה(זאת אומרת בלי בן זוג) ושאפשר לחיות ככה למרות שאני מפחדת.
אולי תגידו שזאת חשיבה קצת מוזרה... אבל כרגע היחיד שגורם ללב שלי לשמוח זה הקב"ה(הקדוש ברוך הוא!).
שאני מתפללת אליו או מדברת איתו אני מרגישה שיש מישהו שיושב ומקשיב לי.. ובדרך זו או אחרת גם אומר לי לאן לפנות...
אני ייתן לכם דוגמא?
בזמן המלחמה אתם זוכרים שנפלה קטיושה (או מה שזה לא יהיה) בשטח פתוח ליד בית קברות?!?! אז זה היה ישוב ליד איפה שאח שלי שירת במילואים... ולמרות שלא אמרו שזה מילואימנקים ידענו שזה כן... כי מי יכול להיות בשטח פתוח באמצע הצפון?!?!?!?!
וניסינו (אני, אבא ואמא) להתקשר אליו והוא לא ענה לנו והיינו בלחץץ כי זה מקום ליד...
אז החלטתי שאני יוצאת החוצה וביקשתי מהקב"ה שבבקשה שיעזור ושלפחות ייתן סימן... ו-10 דקות אחרי זה אדם(אח שלי) ענה לנו...(אני לא אומרת שזה רק בגלל שהתפללתי אלא גם בגלל שההורים ביקשו וזאת הייתה תפילה/בקשה חזקה)
ואני כ"כ התרגשתי... יצאתי שוב החוצה ואמרתי לקב"ה שאני אוהבת אותו ושאני מודה לו שהוא נתן לי ת'סימן הזה....=]
ומאותו יום אני מנסה כל בוקר להגיד לו תודה ושאני אוהבת אותו. (לפעמים אני שוכחת).
מעכשיו אני ינסה כל יום(בלי נדר!!!) לקרוא את הפרק בתהילים שנתנו לי... ובכך להגיד תודה לה', שברא אותי ונתן לי משפחה כ"כ אוהבת ותומכת ואנשים שמקיפים אותי שאני אוהבת אותם כ"כ...
נכון שאני נשמעת מאושרת מהחיים?! אז זהו שלא...
כי החיים דיי מעצבנים.. אבל אין מה לעשות "כי פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה" ככה זה...
עכשיו אני עולה לכיתה יא' ועברתי כיתה... אני מקווה שיהיה לי טוב שם.. ושאני יצליח ושאני לא יאכזב את ההורים...=\
כי כל שנה מחדש אני מרגישה שאני מאכזבת אותם.. כי הם משקיעים בי.. ואני מביאה להם ציונים בעעעע..=\\\
אופפי...
טוב אני יסייים פה...
הקב"ה אני אוהבת אותך בלב שלם!..
אנ מזה מבינה אותךך..
בהכל!!!
גם אני יוצא לי שלפעמים אני יוצאת ומדברת עם אלוהים..
וזה עוזר..
ואנ באמת מרגישה ככה שמקשיבים לי והכל..
וזה כיףף..
בטח יהיו כאלה שיצחקו עלינו..
אבל עם הם ינסו..
הם יבינו שזה באמת עוזר..
QUOTE (טוניטה @ 30/08/2006) אנ מזה מבינה אותךך..
בהכל!!!
גם אני יוצא לי שלפעמים אני יוצאת ומדברת עם אלוהים..
וזה עוזר..
ואנ באמת מרגישה ככה שמקשיבים לי והכל..
וזה כיףף..
בטח יהיו כאלה שיצחקו עלינו..
אבל עם הם ינסו..
הם יבינו שזה באמת עוזר..
אני שמחה שאת מבינה מאמי:]
ותראי....
זה עוזר, שאת לא רק מבקשת אלא גם מתפללת...
וקוראת כל יום ולאו דווקא כי את צריכה משהו..
ואלה שצוחקים עליי יכולים להמשיך(למרות שאין כאלה בנתיים) כי זה בייני לבין ה' וזהו.
אומרים "כל אחד באמונתו יחייה" ככה אני וזהו... מי שאוהב אותי יקבל אותי ככה...
אוהבת:]
את צודקתת..
שיאהבו איך שאנחנו!!!
מאמי..
תגידי..
איזה תפילה את קוראת?
תראי אני הולכת לשיעורי תורה כמעט כל יום שבת...
ובאחד הימים המורה חילקה לנו תהילים מחולק הכוונה היא שכל אחד פרק ואם את קוראת את הפרק זה נקרא כאילו קראת את כל התהילים בגלל שהיא נתנה לעוד הרבה אנשים... הבנת?
Asaf_my_life- שמחחה שהתחברת מאמי :]
בד"כ אני לא מתחברת להכל.
אבל יש בדברים שלך צדדים מאוד נכונים..
וקוראים לי קורל מאמי :]
QUOTE (Asaf_my_life @ 31/08/2006) בד"כ אני לא מתחברת להכל.
אבל יש בדברים שלך צדדים מאוד נכונים..
וקוראים לי קורל מאמי :]
אז אני שמחה שהתחברת...
וזה פשוט יצא מהלב.. כי זה מה שאני מרגישה..=]
וד"א אם בא לך תחברי אליי לאיי סיי-261728582
את מבינה, לפעמים אני כ"כ מסתכלת על הדברים הקטנים האלו,
שאני לא שמה לב אליהם אבל צריכה להגיד עליהם תודה ולהסתפק בזה.
וההרגשה היא ממש מוזרה כזו לא מוגדרת, לא עצב ולא שמחה.
QUOTE (Asaf_my_life @ 01/09/2006) את מבינה, לפעמים אני כ"כ מסתכלת על הדברים הקטנים האלו,
שאני לא שמה לב אליהם אבל צריכה להגיד עליהם תודה ולהסתפק בזה.
וההרגשה היא ממש מוזרה כזו לא מוגדרת, לא עצב ולא שמחה.
מין הרגשה כזאת של יש מישהו שכן שם לב אלייך? ודואג לך גם אם זה בדברים הכי קטנים..
זה מה שאני מרגישה לפעמים...
