אני לדעתי אף פעם לא הייתי מאוהבת, כמובן שהייתי אוהבת כמה פה כמה שם ועכשיו שהתבגרתי אני מבינה שזה אהבה של ילדים קטנים ורק עכשיו אני מתחילה "לחיות את החיים" ורק עכשיו זה הגיל של אהבה א-מ-י-ת-י-ת ראשונה . אני בת 16 וכמה ימים דרך אגב :]
אני לא יודעת אם אי פעם אהבתי אותו. ומדי יום אני שואלת את השאלה הזו ? האם זו אהבה אמיתית ?
אחרי חצי שנה מאז שנפרדנו [שבחצי שנה הזאת אחרי הפרידה לא שכחתי ממנו לשנייה ובכיתי בגלל שאנחנו גמרנו במשך כל יום שעבר] שכחתי ממנו!
זה קשר שלא מיצינו אותו.. ופתאום אני חושבת לעצמי כמה טוב היה ביחד, וכמה כיף היה, וכמה שאני מתגעגעת [נשארנו ידידים די טובים .. אכפת לנו זה מזו..מדברים פעם בשבוע ככה כי הוא בצבא בדרך כלל] ופתאום אחרי שקיבלתי אותו בתור ידיד ואמרתי לעצמי שזהו אני לא מעוניינת ,
ובאמת שלא הייתי מעוניינת.. אחרי חודשיים כאלה שלא היה לי אכפת ממנו במובן של מעבר לידידים, שוב הכל חוזר.
הגעגועים האלה עשו לי חשק להיות איתו שוב.
והידיעה שאנחנו לא נהיה שוב ביחד בזמן הקרוב, והידיעה שכל דקה הוא יכול להכיר מישהי ולהיות איתה רציני ולהיות איתה ביחד , פשוט שוברת אותי. 😢 אני כל כך מקווה שהכל יסתדר בסופו של דבר (בע"ה ב4 חודשים הקרובים ...) ואנו נרצה זה את זו ולאף אחד מאיתנו לא יהיה מישהו אחר.
כנראה שאני באמת מאוהבת בו, אבל בגלל שאני עדיין לא ראויה לו מבחינת התנהגותית שאני סוגרת את עצמי ועוטפת אותי במעטפה סגורה של אין כניסה ובגלל שאני פוחדת כנראה מקשר ומתנהגת ככה מגעיל , אולי בגלל זה אני מכחישה לעצמי שהוא לא האהבה ה-1 האמיתית שלי, אבל מצד אחר הוא כן. וזה עצוב לי. וקשה לי.
ממ בזמן האחרון יש לי פחד מלסמוך על אנשים אז לא סיפרתי את זה לאף אחד שהכל חוזר, כי דברים לגביו שסיפרתי שימשו אנשים צרי עין לרעתי , אז רק ככה רציתי לפרוק כי אני לא יכולה עוד לשמור את זה בבטן... אני מחכה ליום שאני אוכל לצעוק שאני אוהבת אותו.. וללכת בגאווה שאני והוא אוהבים ואנו יחד... יבוא היום בעזרת השם- אמן!
אוהבת אתכם פורום יקר !
יבוא היום מאמי..
ובאמת ככה זה תמיד..
הכל חוזר..
אין מה לעשות..
