קרה שכאב לכם הלב מאהבה?

כמובן שזה לא פסח ממני.. גם הלב שלי נשבר ואני עוד מנסה להתגבר על זה !!

תזכרו... אתן שוות גם בלי חבר צמוד.. העיקר שתרגישו טוב עם עצמכן 😊
הם לא עד כדי כך שווים את .. באמת..

QUOTE (mo_may17 @ 29/12/2004) לאשכנזי_כוסון!
אני רואה שלא ממש הבנת למה אני מתכוונת, אז אני יסביר לך שוב!
ואני רואה שמאוד קשה לך לקבל דעות של אחרים..
אחרת לא היית מגיב כמו שאתה מגיב!
אבל סבבה...
כנראה שזה מה שיש.
בכל אופן, למקרה שאתה לא יודע וזה כל אחד יכול לומר לך בלי
מחקרים טיפשיים!
שבנות הרבה הרבה יותר רגישות מבנים!
ומצטערת לומר לך שיש גם בנים רגישים
גם אם הם לא יודו בזה!
בנות לוקחות דברים יותר קשה מבנים בהקשר הזה
כי הן פשוט יותר רגישות ואין מה לעשות ככה זה!
אבל מכאן ועד להתאבד בגלל פרידה הדרך עוד ארוכה!
ואם יש מקרה כזה זה אחד למיליון!
בנים ובנות מגיבים אחרת לפרידות וזה לא בושה להודות בזה!
למעשה כל אחד מגיב בצורה שונה בין אם זאת בת ובין אם זאת בן
וזה בכלל לא משנה!
בכל מקרה אם זה מה שאתה חושב אתה בבעיה כי רואים שאתה
מתייחס למקרה אחד, מה שלא נותן לך את הזכות לומר שכל הבנות
הן כאלה!
כמו שלי אין זכות לומר שכל הבנים הם חארות!!!
ואם זה המצב וזה מה שאתה חושב מצטערת
אבל מצבך ממש ממש קשה!
אני הבנתי טוב מאוד למה את מתכוונת
אין צורך להסביר לי שוב
אין לי בעיה לקבל דעות של אחרים, ברגע שהם נכונות ולא סתם תאוריות מטומטמות שבנות הפליצו בשביל לטשטש את היותם עם טמבל!
אני שמח שאת מודה שבנות יותר רגישות מבנים.
אני יודע שיש בנים יותר רגישים, והבנים לא יודו בזה, כי בנים יודעים שלהיות רגיש זו תוכנה חלשה, ואנחנו מנסים להעלים אותה מתוכנו כי אנו יודעים שזו חולשה. כן. להיות רגיש זה להיות חלש.
ואת צודקת, אין מה לעשות, וככה זה, בנות זה עם טמבל.
מכאן ועד להתאבד הדרך לא ארוכה, כי קרו מקרים בעבר, שבנות התאבדו.
וגם בפורום הזה, יש מקרים כאלו:"שלום, אני בת 14, והוא לא רוצה, ואני לא יודע מה לעשות! כל היום אני יושבת בחדר ובוכה! אני מנסה להתקרב אליו אבל כנראה שהוא לא רוצה!".
ואתם, במקום להגיד לה, מאמי, הוא לא רוצה אותך, תעברי הלאה, אלו החיים, אם לא הולך ככה, יילך ככה.
אתם אומרות לה, לא נורא מאמי, הוא עוד יבחין בך, תמשיכי לבכות בחדר ולקוות לטוב.
בנות לא רק שהם עם טמבל, הם גם מייעצות עצות טמבליות!

בנות מגיבות אחרת מבנים, כלומר, בנות מגיבות יותר קשה לפרידות מבנים.
עכשיו, זה יותר טוב? זה פחות טוב? מובן שזה פחות טוב! כי אנחנו שמים עליכם זין כי למה מי אתם בכלל?
אני לא מתייחס למקרה אחד, גם לא לעשר, ולא לעשרים. ברוך השם, רגליי נוגעות ברצפה וראשי על הכתפיים. אני יודע מה קורה סביבי, שלא כמוכן.
לך אין זכות לומר שכל הבנים חארות, גם לי אין זכות לומר שבנות הם עם טמבל.
אבל כל הזמן אתן נותנות לי סיבה יותר ויותר חזקה לזה.
בנות, אתם עם טמבל.
לא יעזור כלום.
טמבל.

QUOTE (Ocean @ 29/12/2004) טוב.. האמת אין לי כבר מה להגיד לך
הבנתי שזה פשוט כבר הפך לרחמים כלפיך...
מסכן...
כנראה שאין לך מה להגיד לי, כי השארתי אותך בלי מילים, כי שוב, את טמבלית כמו כל העם שלך, ואין לך דעה.
ובבקשה מאמי, חסכי את רחמיך כלפיי, איני זקוק להם.
מסכן אני לא, ההפך הוא הנכון.

QUOTE (DarK AnGeL 88 @ 30/12/2004) mo_may17 אני מסכימה איתך לגבי מה שכתבת לאשנזי_כוסון השחצן הזה!
ואני רוצה להוסיף שלדעתי בנות מתמודדות עם פרידות יותר טוב מבנים!
בנים סתם מדחיקים בנות לפחות פורקות את הכאב שלהן!

ולי זה קרה.. ואני חושבת שבסופו של דבר זה קורה לכולם..
ולידעת "אשכנזי_כוסון" לא הייתי עם חבר שלי שבוע, אלה 4 חודשים.
ואהבתי אותו והייתי בגילאי ה16 ולא חשבתי על התאבדות אפילו שהיה לי קשה להתגבר על הכאב כי הוא נפרד ממני בצורה מאוד מאוד מאוד (מאוד...!!) לא יפה!
לקח לי בערך חצי שנה להתגבר על הכאב..
למרות שלא התגברתי עליו סופית ושכחתי ממנו כי אחרי חצי שנה שלא היינו ביחד חזרנו ועכשיו אנחנו 7 חודשים מאושרים ביחד! (ספרנו מהתחלה..)
שחצן, אני עוד לא. את יכולה לכנות אותי באיזה כינוי שאת רוצה, אבל שחצן, לא.
בנות מתמודדות יותר טוב בפרידות באיזה אופן?
להפסיק לאכול ולחלות במחלות שונות ומגוונות כמו אנרוקסיה, בולימיה וכו'?
התאבדות? (שלא נדע)
לבכות בלי סוף בחדר לבד?
להידרדר בלימודים, במצב החברתי?
לא לצאת עם בנים שנה לאחר מכן בגלל געגועים?

תגידי לי, איזה התמודדות פה היא נראת לך טובה דיה, כדי להצדיק את אמרתך, הטמבלית, שבנות מתמודדות עם פרידות יותר טוב מבנים.
בנים, להבדיל מבנות, פורקים את כאבן, "עד גבול הטעם הטוב", ובסדר, ניהיה עצובים, ניהיה בדיכי איזה שבוע, אולי נפספס כמה ימי לימודים ואיזה מבחן בהיסטוריה. אבל נקום, נזקוף גב, ניישר כתפיים, וניצא למסע חדש לחיפוש אהבתנו, עם ידיעה, שאם נפרדנו, זה לטובה. ולא להגיד "פספסתי את אהבת חיי", כי אהבת חיים, לא מכירים בגיל 13, ולא נפרדים בגיל 16.

לידיעתך, 4 חודשים, 4 חודשים שלמים. 120 יום, זה ממש לא זמן רב להיות חבר של מישי ולהתאבל כל-כך עליו. זה זמן טוב, אבל לא מספיק.
אני לא מקנא בך שנפרדתם, מצידי תהיו ביחד עד סוף החיים, בכיף.
אני לא רוצה להרוס לך כלום, אבל אם, הוא נפרד ממך, לאמרתך, בדרך, מאוד מאוד מאוד (מאוד..!!) לא יפה! ולקח לך חצי שנה (!!!) להתגבר עליו.
עצם העובדה שחזרת אליו, מרמז על זה, שאת טמבלית.

עכשיו באמת
נניח יש בן ובת, חמודים, תמימים, בני גיל העשרה. הם 3 חודשים ביחד, מספר חמוד, מספר נחמד.
לפתע, הבת מגלה, שכבר שבועיים הבן בוגד בה עם מישי אחרת.
במקום לשים עליו זין לזרוק אותו להראות לו, שהוא לא שווה יריקה.
הם מתחילות עם האנ איים המוזרים שלהם באיי סי קיו שהעולם נגמר, וכמה קשה להם, וכמה עצוב להם, ויתנו לזה להפריע במהלך היומי הנורמלי שלהם, לפגוע בעתיד שלהם, לפגוע בהכל.
בנות זה עם טמבל.
נקודה.

א. לי אישית אף פעם לא כאב הלב בגלל האהבה...
ב. מזאת אומרת בנות מתמודדות יותר טוב עם פרידות מאשר בנים?!
וואלה לא נכון!!,
גם לבנים כמו לבנות קשה עם פרידות...
יש בנות רגישות אשר לוקחות הכול קשה וישר מסתגרות בחדר מתחילות לבכות ולעשות דברים שקשה מאוד לצאת מהם...
אבל יש גם בנים רגישים אשר לוקחים ת'פרידות קשה...
זה לא קשור אחד לשני!!...
מאמי תחשבי על זה...

mo_may17, תודה 😊
ואני עדיין חושבת שאת צודקת.. 😊

ועכשיו לגבי ה"אשכנזי_כוסון" הזה...:

QUOTE (אשכנזי_כוסון @ 31/12/2004)בנות מתמודדות יותר טוב בפרידות באיזה אופן?
להפסיק לאכול ולחלות במחלות שונות ומגוונות כמו אנרוקסיה, בולימיה וכו'?
התאבדות? (שלא נדע)
לבכות בלי סוף בחדר לבד?
להידרדר בלימודים, במצב החברתי?
לא לצאת עם בנים שנה לאחר מכן בגלל געגועים?

תגידי לי, איזה התמודדות פה היא נראת לך טובה דיה, כדי להצדיק את אמרתך, הטמבלית, שבנות מתמודדות עם פרידות יותר טוב מבנים.
בנים, להבדיל מבנות, פורקים את כאבן, "עד גבול הטעם הטוב", ובסדר, ניהיה עצובים, ניהיה בדיכי איזה שבוע, אולי נפספס כמה ימי לימודים ואיזה מבחן בהיסטוריה. אבל נקום, נזקוף גב, ניישר כתפיים, וניצא למסע חדש לחיפוש אהבתנו, עם ידיעה, שאם נפרדנו, זה לטובה. ולא להגיד "פספסתי את אהבת חיי", כי אהבת חיים, לא מכירים בגיל 13, ולא נפרדים בגיל  16.

לידיעתך, 4 חודשים, 4 חודשים שלמים. 120 יום, זה ממש לא זמן רב להיות חבר של מישי ולהתאבל כל-כך עליו. זה זמן טוב, אבל לא מספיק.
אני לא מקנא בך שנפרדתם, מצידי תהיו ביחד עד סוף החיים, בכיף.
אני לא רוצה להרוס לך כלום, אבל אם, הוא נפרד ממך, לאמרתך, בדרך, מאוד מאוד מאוד (מאוד..!!) לא יפה! ולקח לך חצי שנה (!!!) להתגבר עליו.
עצם העובדה שחזרת אליו, מרמז על זה, שאת טמבלית.

עכשיו באמת
נניח יש בן ובת, חמודים, תמימים, בני גיל העשרה. הם 3 חודשים ביחד, מספר חמוד, מספר נחמד.
לפתע, הבת מגלה, שכבר שבועיים הבן בוגד בה עם מישי אחרת.
במקום לשים עליו זין לזרוק אותו להראות לו, שהוא לא שווה יריקה.
הם מתחילות עם האנ איים המוזרים שלהם באיי סי קיו שהעולם נגמר, וכמה קשה להם, וכמה עצוב להם, ויתנו לזה להפריע במהלך היומי הנורמלי שלהם, לפגוע בעתיד שלהם, לפגוע בהכל.
בנות זה עם טמבל.
נקודה.

1. לגבי מה שאמרת לאיך שבנות מגיבות לפרידות:
תדע שזה ממש אבל ממש (!!!) חלק קטן מכלל הבנות..
ורק שתדע שיש גם בנים שמגיבים כך..
2. לידיעתך אתה לא יודע מה עברתי ב4 חודשים עם האדם הזה כדי להגיב על מה שהרגשתי וגם אתה לא מכיר את כל הסיפור כדי לדעת אם הבחירה שלי לחזור אליו צודקת או לא.
3. לדעתי איך שבנות מייעצות זה ה=ר=ב=ה יותר טוב מבנים.
בנות לפחות מעודדות, לא כמוכם! אתם שמים זין על כל דבר, לכם לא אכפת מכלום! לנו לפחות אכפת וזה דבר טוב!
4. הסיפור המטומטם הזה על הילדים שהם זוג בגיל העשרה והוא בוגד בה זה סיפור כ"כ מטומטם וכ"כ לא קשור.. כאילו מה לעזאזל? מי דיבר פה על זה בכלל?
5. אני ממליצה לך להתבגר לפני שאתה תוכל לצאת פה בהערות של עד כמה בנות הן טמבליות כי תאמין לי אני יכולה להגיד גם הרבה דברים לגביכם הבנים!

ובנות.. קחו את המוטו שלי לחיים:
בנים הם עם חרא! רק שיש כאלה שהם יותר ויש כאלה שהם פחות!
ובאמת.. לסבול בגלל בנים.. זה לא שווה...