עדי, הייתה ילדה מקסימה ויפה, כולם אהבו אותו, את החיוך שלה, היה לה חיוך על הפנים גם כשקרה לה משהו לא היזה להיות עצובה..תמיד המשיכה לחייך.
היא הייתה ילדה מאושרת , אהבה לצחוק ולדבר הרבה.
היה לה חבר כבר שנה וחצי בשם עידו, הם היו אחד מהזוגות היפים בבית הספר.
היא חיה ביחד עם אימה אורית
אבא שלה נפטר כשיצא למלחמה ומאז היא ואורית נשארו לבד.
אורית והיא היו החברות הכי טובות אורית היתה הכי חשובה לה בחיים.
יום אחד עדי חזרה הביתה מהבית הספר ופתאום הבחינה שהמצב בבית לא רגיל.
היו הרבה אנשים, הרבה רופאים עמדו ביציאה מחדרה של אורית.
עדי ניגשה לאחד הרופאים ושאלה מה קרה.
הוא רק אמר לה שאמא שלה לא חשה בטוב ושעדיף שהיא לא תכנס לחדר.
עברו מספר שעות היא שמעה אמבולנס, אנשים בוכים ולאט לאט נעלמו כל מי שהיה בביתה.
הבית פתאום היה ריק והיא ישר הבינה מה קרה.
היא יצאה מהבית התחילה ללכת.
היא לא ידעה לאן היא הולכת, פשוט הלכה והלכה, התחיל לרדת גשם...והיא המשיכה ללכת.
למחרת לא ראו אותה בבצפר.
אף אחד לא שמע ממנה שבוע ,אפילו לא חבר שלה.
יום אחד כשהיא חזרה ללימודים כולם הסתכלו עליה וראו ילדה עצובה בלי חיוך.
עדי כבר לא הייתה אותה עדי שהם הכירו, אותה ילדה שמחה ומאושרת, שאוהבת לצחוק
היא הייתה עצובה וחיוורת. היא נראיתה כאילו לא טיפחה את עצמה כבר שבועות.
פתאום היא נראית כמו עוד סתם אחת.
היא רק הסתובבה בבצפר לבד ואף אחד לא שם לב אליה.
ום אחד היא פשוט נעלמה, ולא חזרה יותר
לאף אחד גם ממש לא היה אכפת מזה, ואף אחד לא ידע מה קרה לה כי מאז אף אחד לא ראה אותה יותר בחיים
וואי מאמי איזה עצוב זהההה עד דמעות
קראתי את זה ועברה בי צמרמורת...
יש לך כישרון תמשיכיי לכתוב 😊
אמאאאאאאלהההההה!!!
וואאייי סיפור ענקקק!!!! מצמררר.....
אהבתי ביותרר!!!
תמשיכי לכתוב מאמיי!!!
דניאלווש 😊
אמאאאאאאאא מאמי יש לי דמעות בעיניים
כל הגוף שלי עם צמרמורת
יואוו איזו מסכנהה אלוהים
זה כזה עצוב ונוגע בלב
תמשיכי לכתוב בובה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
איזה ייייפפפפפפפפפפפפפפפהההההההההההההה
יקקה אחת יש לך את זה אהההה....
חולה עלעייך תמשיכי לכתוב מואאאאה!!!!!!
ותזכררי לא בשירותים רק בחוץ...חחחח
לא רוצה בחוץ!!!!!
חח מתה עלייךךךךךךך
