שוב הסיפור שלי...

זהו סיפור מכל הלב והוא מתחיל ככה :
אתה היית רחוק ועינייך הסתכלו עליי קלטתי אותך שם במרחק מסתכל אך עינייך עצובות ודומעות התקרבתי וככל שהתקרבתי אתה התרחקת ממני התחלתי לרוץ ונעלמת לי בין כולם.
חזרתי הביתה לבד אך מחשבות הציפו את מוחי וחשבתי עלייך אהובי,פתחתי את הדלת ואתה עמדת שם בוכה כמו ילד קטן רצתי אלייך לחבק אותך ואתה העפת אותי מעלייך לא הבנתי מה קורה לך הבן אדם שאהבתי בכל חיי פתאום רחוק ובוכה,שאתה תמיד שמח ואוהב.
יצאת מהדלת ונעלמת לי.
באותו הלילה בכיתי כל כך שמרוב בכי נרדמתי.טלפון העיר אותי משנתי ושמעתי אותך בוכה שאלתי אותך למה אתה בוכה וסיפרת לי שהבדיקה שעשית הגיעה ואתה חולה מאוד.
ולא רצית לומר לי זאת ולא רצית שאני אעבור איתך סבל וייסורים אני אמרתי לך שלאן שאתה הולך אני אלך איתך ולא אעזוב אותך לעולם אני רוצה להיות איתך תמיד אני יודעת שלא תבין אבל אתה האהבה היחידה שלי בעולם הזה הזמנתי אותך באותו הלילה אליי לחיות איתי לנצח אך אתה בהתחלה לא רצית ואתה יודע שאני המשכנעת הכי טובה ובסופו של דבר אמרת כן! וקבענו בבוקר שניפגש אצלי ואתה תעזוב את דירתך ואני אפנה לך מקום בארון שלי ומה שתרצה אעשה על פי שאני יודעת שאינך רוצה הרבה סגרנו את הטלפון בנשיקה.
אני לא נרדמתי אחריי השיחה וניסיתי להיות חזקה והתחלתי לבכות ולחשוב מה ייקרה הריי אני והוא היינו יחד מאז שאני מכירה את עצמי ומה יהיה אם כבר לא נהיה עוד יחד והוא ימות לי ופרצתי בבכי עז.
אחריי שנרגעתי מעט נרדמתי.
ובבוקר הוא נכנס אליי לדירה ואני עדיין ישנתי הוא פינק אותי בארוחת בוקר כמו שאני אוהבת להכין לו,והעיר אותי בנשיקה על השפתיים וחיבוק ,הבטחתי לעצמי שלא אזכיר את המחלה שלו פחות להזכיר פחות מחשבות.
אכלנו יחד וכל הזמן וכל הזמן הזה שתקנו ומחשבות רצו במוחי של כל ה-10 שנים שלנו ביחד וכל החויות הנפלאות שלנו דמעה זלגה מעיניי והוא נישק אותה וחיבק אותי חזק ומר שלא יקרה כלום.
המילים האלה עדיין מהדהדות לי באוזניי "אני אחייה ואראה את הילדים שלי איתך,נראה לך שאני אעזוב אותך לבד! תשכחי מזה אני אהיה איתך ונמות יחד מזקנה,אני עדיין צעיר".
באותו היום פיניתי לו מקום בין הבגדים שלי ושמתי מלא תמונות שלנו בכל מקום בבית ועכשיו מי שיכנס לבית יידע שהוא שלי ושל אהוב ליבי.
באותו הערב אכלנו יחד ואח"כ מילאתי לנו אמבטיה והיינו יחד מחובקים כל הזמן הזה לא יכולתי להיפרד ממנו אחריי אתמול שזאת הייתה הפעם ה-1 שניפרדנו לכל כך הרבה זמן. ישנו יחד!!!
נהנתי להריח אותו ולא עזבנו אחד את השנייה אף פעם בלילה ההוא. בבקור למחרת הוא לוחש באוזניי "אני זקוק לך לעבור את השנה הקשה הזו כי הרופאים אמרו שאני אצא מזה" ובאותו היום הלכנו לבית החולים ואמרו שהוא צריך ניתוח אך הניתוח קשה כואב וממושך והוא יצטרך להישאר המון זמן בבית חולים לפחות
3-4 חודשים.
אחריי השיחה הזו חזרנו היתה תיכננו את הדברים וקבענו שהוא יעבור את הניתוח הזה ואני אלווה אותו בכל צעד שיעשה והוא חשש ושתק המון אך אח"כ אמר שהוא מסכים איתי ו...
בערב ישבנו ביחד לראות טלויזיה והוא החזיק את ידיי ולא עזב. הוא קם לשירותים אך האמצע התעלף ואני נבהלתי כהוגן רצתי אליו וחיבקתי אותו והתחלתי לבכות חשבתי שזהו!,הרגשתי את הנשימות שלו שהיו חלשות ולא תכופות,טיפלתי בו והוא התעורר וחיבק אותי עזרתי לו לקום והשכבתי אותו במיטה ופינקתי אותו אחריי שהתאושש מעט עשינו אהבה שהייתה ממש עמוקה ומלאת תשוקה ובחיים לא הרגשתי אותו כל כך מלא אהבה ואני הייתי איתו באותה הרגשה נגענו חיבקנו והתנשקנו אח"כ נרדמנו בחיבוק חזק.
אחריי שבוע הוא התאשפז ועבר את הניתוח כל ערב באתי לבקרו,ראיתי את הלב שלי-אהובי שבור כאוב וגמור אבל ברגע שבאתי הוא היה משמח לראותי כמו ילד שנותנים לו מתנה והוא אמר לי "אם לא ההיית לצידי לא הייתי עכשיו בחיים היום,התמיכה שלך והחיים שלי שווים כמתנה בעיניי".
אחרי חודש גיליתי שאני בהריון מהבן אדם שלא היה לי מושג אם הוא יחייה כי הרופאים אמרו שהוא לא משתקם ומצבו לא טוב חייתי בתקווה.
שהוא יקום מהמיטה של בית החולים אך לא איבדתי את התקווה כי הריי אין אחד שלא יודע כמה הוא חזק כשהוא רוצה והחלטתי שאם בעוד חודש וחצי הוא לא יגביר את קצב ההחלמה אני אספר לו את הבשורה הנפלאה.
את האמת ראיתי את אהובי מאבד את החיים ולא יכולתי וכשבאתי לבית החולים אחריי חודש אהובי לא היה בחדרו.
אך הייתה שם מיטה עם גופה עם שמיכה לבנה עד הראש ואני פרצתי בבכי ורצתי מאותה מחלקה ונתקלתי בבן אדם שריחו היה מוכר לי ולא הסתכלתי עליו אמרתי סליחה והמשכתי לרוץ משם לכיוון המעליות והוא רץ אחריי והוא חיבק אותי וגיליתי שזה אהובי שחשבתי שלא ייחה והוא לחש לי "אני לא כועס!"
הוא הזמין אותי לכוס קפה(אחריי הבדיקה השגרתית שיצאה טובה מאוד).
ישבנו ודיברנו והוא אמר שהרופאים סיפרו לו שהם אפילו הפסיקו להאמין בהשתקמות שלו והם סיפרו לו שהייתי לצידו במשך הרבה זמן והלב שלי היה שבור ובכיתי כל הזמן ואז הוא יצא ביציאה ואמר לי מזה שמנת לי כל כך ואז צחקנו על זה אמרתי לו "מזל-טוב" אנחנו עומדים להיות הורים והוא לא האמין אמרתי לו שיש לנו תאומים.
אמרתי לו שאני קרובה לחודש חמישי והבטן שלי הייתה עדיין קטנה אך הוא נישק אותה וליטף אותה,שילמנו את החשבון ויצאנו משם לבית המשותף שלנו התחבקנו ובאותו היום לא הפשקנו לדבר ולספר לתכנן מה יהיה צבע החדר של התאומים? איך נקרא להם? מי יקום בלילה? זה היה היום הכי יפה בחיי חשבתי שאיבדתי אותו אך לא! הוא חיי ומה שהוא אמר התגשם הוא יהיה איתי.
הלכנו לישון ביחד כשהוא שם את הראש שלו על בטני הקטנה ודיבר עם התאומים.
ההייתי מאושרת ושמחה הרווחתי את אהובי בחזרה אליי הוא חזר להיות מצחיק ושמח על ההליכה שלי במשך ההריון ועזר לי המון.
ידעתי שאף פעם לא אמצא גבר כמוהו ובחיים לא אעזוב אותו גם אז וגם היום.
אני אוהבת אותו!!!

מקווה שנהנתם!!!


כל הזכויות שמורות לעופרי סרוגו בלבד!!!!