[FONT=Arial][FONT=Geneva][SIZE=7][COLOR=blue] 😊 😊 😊 😊 😕 😕 אני לא מבינה , אמצע הלילה , כבד לי בלב....
כל אחד שהכרתי , כל בחור טוב וחכם ובעל תכונות טובות..שללתי , טענתי שהוא לא בשבילי..שחסר בזה משהו.למה????? למה אני כזאת רודפת שלמות , אני יודעת שאין כזה דבר מושלם..אבל אני גם יודעת שאיפשהו קיים המישהו הזה שאלוהים יצר בשבילי..ואולי לא?????? אוויש!!!!! אין לי כוח להכיר ולהתרחק ושוב להכיר ושוב להתרחק....אני לא אוהבת שמתקשרים אליי יותא מידיי אני לא אוהבת שמראים לי אהבה...למה????????אהבה זה טוב ככה הפסיכולוגית שלי אמרה לי...היא לא הבינה למה עד היום לא יצרתי קשר..רומנטי עם אף אחד..זאת ומרת ארוך טווח...אמרתי לה..שכשמישהו מראה לי אהבה והוא רוצה אותי אני ישר מתרחקת אני אפילו מגיעה לרמות שאני נגעלת ממנו....וזה לא בכוונה , זאת הרגשה של אבן כזאת כבדה על הלבבב...משהו מגעיל שיושב לי שם ולא נותן לי אוויר...
אני לא מבינה למה אני כזאת..הפסיכולוגית שלי טוענת..שאני מרגישה ילדה כלואה בגוף של אישה..אבל היא גם טוענת שאני מאוד מאוד מורכבת..שהאישיות שלי רבת פנים וזה נכון אני יכולה לאהוב 10000 דברים סותרים בו זמנית..ויכול להיות לי דעות מנוגדות בקשר לדבר אחד...אני חושבת שזה נובע מהרדיפה אחר השלמות..כי תמיד שאני מנסה לעשות משהו אני מתלבטת כל כך הרבה ויש לי דעות סותרות...ואני מחפשת מה שיהיה מושלם בדיוק.. ואז כשאני מחליטה.. אני מרוצה אבל אז אני חושבת ואם הייתי עושה ככה אולי זה היה הרבה יותר טוב
יכול להיות שאני שאפתנית יתר על המידה זה כמו מחלה נפשית כזאת..שבכל יהיה במקום...בלי פגמים..אוףףף תסביכים זנה משהו אני חושבת שאני ידבר על זה עם הפסיכולוגית שלי..אני יגיד לה שאני יודעת מה הבעייה...פרפקציוניסטית..._+ שאפתנות ברמה מחרידה.
כל כך קשה להיות אני....
רו שרק לי זה נדמה???




