"דניאל מה הצעקות!??" אמא שאלה.. "כלום דיי אמא עזבי.." אמרתי, נכנסתי לחדר וטרקתי תדלת
"נועה תקשיבי.. אני כלכך מצטערת באמת אנלא יודעת למה עשיתי את זה.. זה לא קרה בכוונה!!"
"טחחחח לא בכוונה? צודקתת!! זה שהלשון שלך נכנסה לפה של הילד שאני אוהבת זה באמת לא בכוונה!! טעות.. זה יכול לקרות לכולם!!"
"נו נועה אני רצינית איתך תקשיבי לי שנייה אוףף את לא מקשיבה בכלל!!"
"אל תגידי לי אוף!! היחידה שצריכה לכעוס פה זאת אני!! וברוך השם סידרת לי סיבה מצויינת לכעוס עליך!! אני לא מאמינה עליך בכלל.. לא חשבתי שתעשי כזה דבר ובטח שלא ליי.."
"נועה תקשיבי.. באמת תקשיבי לי שנייה אל תהיה ילדה קטנה תני לי להסביר את עצמי!!"
"מה..!! מה יש לך להסביר? אין שומדבר להסביר דניאל עזבי אנלא רוצה לדבר איתך עכשיו אנלא מסוגלת!! ביי....." אוףף אני כלכך מטומטמת!! חשבתי לעצמי... איך עשיתי כזה דבר? ועוד לחברה הכי טובה שלי!! יש מן כלל לא כתוב שאומר שבחיים לא מתנשקים אם הילד שיש לו קטע עם חברה שלך.. ובטח ובטח שלא עם החברה הכי טובה שלך!! אוף אין מצב שהיא תסלח לי עד מחר.. יווו ואנחנו עוד יושבות מחר יחד בביולוגיה.. והעבודה בפיסיקה שאנחנו אמורות לעשות יחד.. איך נעשה אותה?! אוףף אבל מה לימודים עכשיו?! מה שבאמת חשוב זה שאני יצאתי כלכך חרא.. בשביל מה נשקתי את המכוער הזה.. כןן.. עלק מכוער...
"דניאלוש תעני יש לך טלפון.." אמא צעקה לי מלמטה.. לא היה לי כוח בכלל לענות לטלפון.. לא רציתי לדבר אם אף אחד.. לקחתי את הטלפון וכאילו עשיתי טובה שאני עונה..
"אהההה..?"
"דניאל תקשיבי חשבתי על מה שהיא יום שישי ואני מעדיף שנשכח מה שהיה.. סתם את ונועה תריבו ואני ונתנאל נריב.. בואי נשכח ממה שהיה.. טוב?"
"נשכח?! איך אפשר לשכוח? סתיו אנחנו התנשקנו ויש לך קטע אם החברה הכי טובה שלי!! אני לא יכולה סתם לשכוח זה לא דבר שסתם ככה שוכחים!! אתה רוצה לשכוח כי אתה מפחד מהתגובה של נתנאל אבל יודע מה? לא מעניין אותי בכלל החברות שלך אם נתנאל עכשיו!! הרסת לי את החברות שלי אם נועה וזה הספיק לי!!"
"הרסתי? אני? את זאת שאמרת לי לבוא אליך!!"
"אמרתי לך לבוא אלי בשביל שנעשה שיעורים בספרות!! לא בלשון!!"
"אאאאאאא מצחיקה!! זאת לא אשמתי שלבשת את החולצה הסגולה.. טוב שזה לא המחשוף הכי גדול שראיתי בחיים שלי.. מה ציפית?!"
"יא מסכןן אתה מתחיל לעצבן אותי!! תקשיב טוב ומהר!! אני יתן לך תנאי.. אני שוכחת מכל העניין הזה ולא מספרת על זה לנתנאל.. בתנאי שאתה אומר לנועה שאתה זה שיזמת תנשיקה!!"
"סבבה.. זכרי.. מעכשיו כאילו לא היה!! למרות שהיה כייף.."
"ביי.."
סגרתי תטלפון ונשכבתי על המיטה.. הסתכלתי על הדלת.. הברכה שנועה כתבה לי ליומולדת הייתה תלויה שם.. לא יכולתי שלא לבכות.. במשך חצי שעה בכיתי ונזכרתי בכל הדברים שעשינו יחד.. החלטתי שאני חייבת לצאת.. החדר מחניק אותי אני צריכה אוויר.. יצאתי לסיבוב בשכונה.. טחח שכונה עלאק מי ישמע.. יצאתי מהבית ב12 בלילה וחזרתי רק בשלוש.. כל הזמן רק חשבתי מה אני עושה עכשיו.. איך אני משלימה איתה? אבל היא תסלח לי.. מתישהוו.... אני יודעתת.. כמו שאני סלחתי לה על מה שהיא עשתה לי עם ליאור.. חזרתי הביתה וישר הלכתי לישון.. בלי ללבוש פיג'מה בלי להתקלח.. ישר נרדמתי.. בבוקר אמא העירה אותי ובכלל לא רציתי לקום.. לא רציתי ללכת לבית הספר.. לראות את הפנים של נועה.. וסתיו.. ונתנאל.. אפילו שהוא לא יודע!! רציתי להשאר בבית.. אבל מצד שני חשבתי על זה וזה בא לי בטוב.. כי על השעתיים הראשונות אני ונועה יושבות ביחד אז יש שתי אפשרויות.. או שאני משלימה איתה והכל יהיה סבבה או שיהיה חרא וכל היום ידפק לי.. מממ אני יקח תסיכון..
הגעתי לבצפר ושמתי את התיק המקום הרגיל איפה שאני ונועה תמיד יושבות.. שימח אותי לראות שגם התיק שלה היה שם.. יצאתי מהכתה ונתקלתי בנתנאל.. בנאדם האחרון שרציתי לראות!! בגדתי בו..... איך אני אמורה לדבר איתו? כאילו הכל רגיל? הבטחתי לסתיו שאני לא יגיד על זה כלום.. הוא נתן לי נשיקה ואמר שהוא ממהר ושהוא אוהב אותי.. אמרתי שגם אני.. כי למרות הכל אני עדין אוהבת אותו.. ותמיד יאהב!! נראה ליי.. לא מספיק כל מה שקרה לי אם נועה היום בבוקר התעוררתי וכל הזמן חשבתי על סתיו.. אסור לי להתאהב בסתיו!! פשוט אסור לי..!! השיעור התחיל וכולם יתיישבו.. נועה איחרה ב10 דקות ובאה לשבת לידי.. למרות שהיא לא הפסיקה להתעלם ממני היה לי מן הרגשה טובה על הלב.. שבכל זאת היא יושבת לידי [למרות שכל המקומות האחרים בכתה היו תפוסים.. אבל החלטתי לא לחשוב על זה ככה..]
טוףף אנשים זה בינתיים תגיבו אם שווה לי להמשיך ואם כן אני ימשיךך אוהבתותכם שירנוששש
