מה שווה שאני יושבת פה וכותבת תשיר הזה....
במילא אפאחד לא רואה את כל זה... השמש שוקעת השמש עולה..
הירח מתחמם לא שמת לב שאני שונה? הולכת שותקת קמה נופלת
לא מקשיבה מדברת לאט לאט הורגת כל תא בתוך לבי רוצחת את עצמי..
קורעת את הנשמה ולא שמת לב עוד שאני שונה? אני בוכה לך שנה
מזכירה לך תקופה.. רוצה לחזור למה שהיה עכשיו כואב לי וזה נשבר.
כל הקשר כבר לא שווה דבר לא משתנה, אתה מקשיב רק לעצמך בולע מילים
לא קולט מרגישה כמו רדר שמפרט... עוקבת אחרייך בוחנת תגובות אני אחרייך
ועוד ממשיכה לטעות, מחייכת אבל זאת לא אני כאן פניתי לכיוון שלילי ולא שמת לב שאני שונה?
לא ראית התנהגות מוזרה? שמע מותק הבעיה שלך, אני את שלי אמרתי וכלום לא נותר,
האופק מר צל שחור, אכזבה מרחוק רואה עתיד ללא אור, דמדומים בראש צלילים של הנשמה..
בוכים לפנות בוקר על החלון קפה שותה.. רואה אותך עובר כניראה בדרך לעבודה והכל שוב חוזר..
מתייאשת מהתיקרה.. חנוקה בין ארבע קירות לא שומעת תגובה.. כמה שאני יצעק אתה בחיים לא תשמע!
אז מה שווה שאני יושבת פה ובוכה... כותבת תחרא הזה ונשארת שקטה... במילא לא תתעניין ולא תסתובב לשניה...
במילא השמש תמשיך בשלה והירח יתפוצץ עוד שנה.. ואז כלום לא יישאר לא ממני לא ממך! מה שנותר להגיד זה סליחה!
העולם חנוק בעשן של שריפה מאותה להבה שהתחילה על אש קטנה בערה בגללך, המשיכה ולא התייאשה וראית אותי נמסה..
אמרת אז מילה? התפלאת שלא הייתי תגובה? ניסית לראות שרע? ניסית לשאול מה בא לי?! בא לי למות כבר מאותה חממה עוטפת
בצל של תקווה אני שם ליד הקיר בודדה מרגישה כמו כלב שנזרק למלונה, אוכלת עצם בעצם את עצמי כלום לא נשאר היית כל עולמי
עכשיו אתה חלל ריק בשבילי, אבל הדמעות ישנן והכאב איתן, ואני לעולם לא חוזרת בחרתי לגור אולי במלונה אחרת שאותי לא קושרת ואני חופשיה
אבל תמיד מרגישה אי שם כלואה... אם מישו ייראה את זה אז אני זקוקה לעזרה מרוב אהבה השתגעתי ברחתי וכלום לא נשמר!
