פיטפטתי לי בפורום שטויות ופתעום חשבתי על מש'ו... שרק במקרים נדירים אני חושבת עליו. חשבתי על זה שאני בדרך כלל עוזרת לאנשים! נגיד.. עם חברות שלי מרגישות רע.. אני מייד גורמת להם לשמוח- גם בשבילהם וגם בשבילי.. כי אם חברה שלי מדוכאת.. גם אני נהית מדוכאת. גם עם חברה שלי שמחה מבחוץ וצוחקת... אני רואה כשהיא באמת שמחה או עצובה! וזה לא מש'ו מיוחד כמו כוח אל טבעי. כול אחד יכול לראות עם חבר שלו באמת שמח או לא.. רק צריך לנסות לראות!
אצל חברות שלי לרוב זה לא ככה! אני יכולה להיות עצובה שבוע והם לא ישימו לב! גם פה לפעמים מתעלמים ממני כשאני כותבת הודעות! אני יכולה לכתוב הודעה ולהיות עצובה על זה שלא מגיבים לי ואז להגיב לאחרים... כשהם כותבים שהם לא מרגישים טוב ולנסות לעודד אותם בכול הכוח (כמו שעשיתי לקדי שכתבה נושא היום בפורום שטויות והגבתי לה למרות שהייתי עצובה..) פשוט.. לפעמים אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני! כאילו.. אני עוזרת לאחרים שמוח אבל הם לא שמים לב שאני עצובה בעצמי! אפילו עם ידידה רחוקה שלי עצובה וכולם עושות עליה חרם.. אני פותרת את החרם הזה ומשמחת אותה! אני בטוחה שעם יעשו לי אי פעם חרם.. הם לא ינסו לעשות לי את אותו הדבר! לא שאני מחפשת את התודה שלהם או שיחזירו לי טובה... רק עצוב לי שלא חושבים עלי!!!
לא כתבתי את הנושא הזה כדי שיגיבו ויפתרו לי את ה"בעיה" כי אין לי פה בעיה... רק רציתי לשפוח את הלב!!
וידעתי שהפורום הזה הוא המתאים ולא פורום שטויות כי פה יש פחות ילדים... כך שפחות תגובות...
חג שמח לכם..
אביטל




