פ
ראיתי רק ניצוץ של אור,
ואז הלב נשבר.
באת לחיי ביום הולדתי
גבוהה ויפה כל כך, ממש אל יווני.
רציתי שתראה אותי בתור אישה
אבל בעיניך הייתי רק ילדה.
אותה ילדה שלקחת על ידייך כשבכתה,
אותה ילדה שנשאת על גבך,
כשהיא שמחה.
עכשיו גדלתי, גם אתה...
הפכתי לאישה, טוב, לפחות כמעט
אבל עדיין בעינייך יש רק ניצוץ של אהבת ילדות,
ולא יותר, וזה כל כך כואב.
גדלתי, התגברתי, עמדתי לחופה.
עלייך ויתרתי כבר מזמן.
זה היה כואב, כואב כל כך...
אבל עברו שנים והכאב נשכח.
וכבר עם בעלי, וזה אינו אתה,
הולכת אני בשמלה לבנה.
עצרתי לידך,
אמרת שאני האישה הכי יפה ושאין מאושר יותר ממך בגורלי...
אבל..אז..למה?
למה צער וכאב רואה אני בעיניך?
האם אתה אוהב אותי?
אכן אני אוהב...
אז למה לא אמרת קודם?
כי כשהבנתי זאת מאוחר מידי....
אירנוששששששששש
כבר אמרתי לך את זה ואומר שוב האהבתייייייייי
יו זה כל כך עצובבבבב חס וחלילה שלי זה יקרה :!: :!:
:biggrin: :biggrin: :biggrin: זה יפההה :!:
תודה מאמי...
ומתי את מפרסמת את שלך?
איזה יפההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!
מרגששש מאוד! אהבתי+++++
