אני לא יודעת מי כתב את זה...אני גם לא יודעת מאיפה יש לי את זה
אבל זה ממש יפה...תקראו
העיניים הפקוחות
עוצם את העיניים ורואה אותך,
רואה אותך כאן לצידי,
ממשיך לחלום רק לרגע קט,
כדי להקיץ ואת כבר לא איתי.
הלכת ענבר, ברחת ומה שנשאר,
רק זיכרון מתוק על השפתיים,
נשאר לנוח, מייבש את הדמעות,
רוצה רק עוד יום או יומיים.
אז תגידי לי מה לעשות,
אז תגידי לי איפה יש תשובות,
אז תגידי לי כל מה שתרצי,
אז תגידי לי כל עת שתחפצי,
אל תגידו לי ענבר,
אל תגידו לי שכלום לא נשאר,
אל תגידו לי ענבר,
אל תגידי שזה נגמר,
נגמר.
פותח את העיניים ורואה חלון,
אולי זה החלון למציאות,
עברתי הלאה ונשארתי במקום,
הכי פשוט למות.
למות בשקט,
למות בשלווה,
למות עלייך, מאהבה,
למות לקצת,
ואז לחזור,
לעולם שבו יש רק אור.
לעולם שבו את לא בלב,
לעולם שבו אני לא אוהב,
לעולם שבו אין שאלות,
לעולם שבו תתני לי תשובות,
לעולם שבו לי לא תספרי,
לעולם שבו לעולם לא תשקרי,
לעולם שבו לא תתקשרי אלי בוכה,
חולה לפתע במחלת השכחה.
קורה לך מרחוק,
לצעוק כדי לבדוק,
מה איתך ילדה,
האם הינך עוד אבודה,
אז בואי אליי,
חבקי אותי חזק,
אמרי לי שזה לא משחק,
אמרי לי שזה רק חלום,
אמרי לי שעברתי את הלום,
שעברתי והכל רק טוב,
שעכשיו רק נשאר לי,
לאהוב,
לאהוב,
לאהוב, לנצח.




