חיפה , העיר הצפונית , עיר הכרמל , אחת הערים היחידות בארץ בה דו הקיום בין היהודים לערבים מקבל משמעות יום יומית . תראו לי חיפאי אחד שלא הסתובב ברחובות השוק הנחבא בתוך הוואדי ושמע את צעקות הרוכלים הקוראים לכל אורח לסור ולהיכנס לחנויות . איך אפשר לפספס את אותם ריחות תבלינים וצבעי הפרות והירקות שמתערבבים ביחד עם בתי התושבים וחבלי הכביסה הארוכים המלאים לעייפה בכבסים . הערבוב הזה של השכונה הערבית והקונים היהודיים והערבים המתערבבים זה בזה מהווה דוגמא מושלמת לדו הקיום השברירי השורר כאן .
באחת הסמטאות ניתן להבחין בתור של אנשים המצטופפים באחת החנויות ומחכים לטעום את הפלאפל משובח של הוואדי ששמו יצא בכל רחבי הארץ ושמדריכי מזון רבים ממליצים עליו . הנה המוכר מושח את קציצת הפלאפל החומה והחמה הזו בנוזל הלבנבן של הטחינה ומגיש אותה בחיוך ללקוח הממתין לתורו בחוסר סבלנות בעוד אלו שלפניו כבר נוגסים מין הפיתה החמה בהנאה רבה תוך כדי שהם נזהרים לא להתלכלך מ "נזילות" מיותרות .
בהמשך ניתן למצוא מאפיה וחנות דברי מתיקה רבים , הבקלאוות המתוקות שהוואדי כל כך מפורסם בהם וממולם לא הזכרנו את דוכני השווארמה המלאים בלקוחות שחלקם נוגס בפיתות בתיאבון רב וחלקם ממתין בקוצר סבלנות לתורו בעוד המוכר עושה את מלאכתו נאמנה בעזרת סכין ארוכה על גוש הבשר הענק המסתובב על השיפוד וממלא את הפיתות .
ירון הגיע לחיפה לפני כמה שנים בעקבות לימודיו . סטודנט שנה שלישית להנדסה אווירונאוטית בטכניון. את הוואדי על שלל טעמיו הוא למד להכיר תוך כדי מגוריו בחיפה . בתחילה העיר נראתה לו כמשהו זר ושונה לחלוטין מעיר מוצאו במרכז הארץ ולקח לו די הרבה זמן להתרגל אליה ובמיוחד לוואדי שהפך לאחד מהמקומות בהם הוא נוהג להשביע את רעבו .
הכוונה במושג "להתרגל לחיפה" זו משימה כמעט בלתי אפשרית לכל מי שמגיע מאזור המרכז וכשאתה אומר על מישהו כזה את המושג "להתרגל" הכוונה היא שהוא למד להשלים עם העובדה שהוא צריך לבלות כאן ארבע שנים ואחר כך ככל הנראה יחזור חזרה לאזור ממנו הגיע תוך שהוא מביע את דעתו על החיפאים השקטים והרגועים שאינם יודעים את שאון העיר הגדולה .
ביום שישי של אמצע סמסטר לקראת סוף האביב החליטו ירון וכמה מחבריו שהיו עייפים לאחר יום לימודים מפרך לרדת לוואדי ולהשביע את רעבונם באחד מהמאכלים שהוואדי מצטיין בהם . האמת שלא לכולם היה את החשק לכך ורק המוטיבציה הפתאומית שאחזה בירון הניאה בסופו של דבר את כולם לעלות על המכונית המקרטעת של סטודנט שנה שלישית שמתפרנס בעיקר מעבודות צדדיות ולדדות עליה לכיוון הוואדי .
הם החנו את הרכב בקרן הרחוב ועשו את דרכם ברחובות הוואדי המחשיך לכיוון אחד מדוכני הפלאפל שהיו עדיין פתוחים ומוארים בשעה זו של הערב המתקדם . כמנהגם הם התקרבו אל המקום תוך כדי צחקוקים והחלפת חוויות נזכר ירון שהוא חייב לרכוש כמה ירקות למקרר שבחדרו ונפרד מהם לכמה דקות , "ניפגש בפלאפל עוד כמה דקות" אמר ונעלם במעלה הסמטה לכיוון השוק .
בעודו מגשש בין חנויות השוק המוארות שחלקן היו על סף סגירה , הבחין לפתע בחנות ירקות פתוחה . ירון היה עסוק בבחירת הירקות והכנסתם לשקיות כאשר שמע לפתע קול נשי דקיק במבטא ערבי אומר לו "העגבנית בקופסא למטה יותר יפות תבדוק שם" . ירון המופתע הרים את ראשו ולאחר כמה שניות של תדהמה ראה מולו צעירה ערביה נאה מאוד ששערה השחור החלק מגיע עד למותניה ועיניה השחורות פשוט הפנטו אותו .
לאחר כמה שניות של מבטים הדדים , בעל החנות הביט לעברה במבט כועס , פלט איזה משפט בערבית והבחורה נעלמה בתוך החנות . ירון המשיך במסע קניותיו בחנות כשהוא מופתע מהפגישה עם הבחורה ועוד יותר מההיעלמות המהירה שלה . הרבה זמן לא היה לו לחשוב הוא שילם על הקניות וירד במורד הסמטה להצטרף לחבריו בדוכן הפלאפל , אכן סיום טעים ליום קשה .. כמה דקות של תענוג שעוזרות לשכוח את צרות היום לזמן קצר .
ככל שעברו הימים אותה היתקלות עם הבחורה הפכה למעין אירוע מתרחק עבורו וירון שהמשיך במסכת לימודיו פשוט שכח מכל הנושא . הלימודים האינטנסיביים , העבודות והתרגילים פשוט סוחפים אותך למין שגרה שהיא לא שיגרה . ואם זה לא מספיק העבודות הללו בשעות לילה מאוחרות בכדי שיתאפשר לך לממן את המחייה כל אלו סחפו את ירון הרחק מאותו מפגש מוזר ומסקרן חזרה לחיי הסטודנטיות השגרתיים .
באותו בוקר חמים שהשמש בו עמדה בוהקת במלוא עוזה עמוק במרכז השמיים הכחולים היה נראה כעוד יום לימודים רגיל לקראת תקופת המבחנים . התכונה ברחבי הטכניון ובמיוחד בכיתות הלימוד כבר היתה בעליה וההרגשה שתקופת השיא של הסמסטר הולכת ומתקרבת . הפרוזדורים הארוכים קלטו לתוכם את נחילי הסטודנטים שיצאו מכמה כיתות בדרכם להפסקה ולכיתות בהן עומד להתקיים השיעור הבא .
לאחר שנסתיימה ההפסקה ורוב הסטודנטים נבלעו בכיתות הלימוד שנסגרו על דלתותיהן ע"י מרצים בעלי ארשת פנים רצינית שעמדו להתחיל בשיעור נותרו הפרוזדורים ריקים כמעט לחלוטין וירון שהיה בהפסקה בין השיעורים התיישב באחת הקפיטריות תוך שהוא קורא בעיון את ההרצאה האחרונה . לפתע הוא הבחין בחבורה של צעירות ערביות הנכנסות לקפיטריה תוך שהן מחליפות חוויות בערבית ומתיישבות לא רחוק ממנו בשולחן פנוי . תוך כמה דקות נשפכו החוצה כמה קלסרים וחוברות והן עשו רושם שהן מתכוננות לקראת משהו .
חמש דקות יותר מאוחר והוא שם לב למישהי נוספת שנכנסת לקפיטריה ופונה לעבר קבוצת הבנות .. שיער שחור ארוך ועיניים שחורות , כאלו שלא שוכחים כל כך מהר . ירון הביט לעברה והבחורה שנעצרה לרגע הביטה לעברו במבט מסוקרן . המחשבות שהתרוצצו מהר בראשו הזכירו לו את אותו מפגש בחנות הירקות . אחרי דקה או שניים נשהם מביטים זה בזו נפל האסימון זו נור !! . כאילו בכדי לאמת זו שמע את אחת הבנות פונה לנור בשמה ומלמלת לעברה משפט בערבית .
עכשיו היה לירון קצת זמן לבחון את נור מהצד , להביט לעברה קצרות מידי פעם בכדי לבחון אותה . נערה ערביה צנומה עם שיער ארון ופנים יפות שהעיניים מבליטות את יופיין . נור לא היתה מכוסה רעלה או צעיף כל שהוא ויותר מכך היתה לבושה בלבוש מודרני מה שהניא את ירון לחשוב על כך שהיא ככל הנראה נוצרייה . בכל מקרה המחשבות הראשוניות על הבדלי הדתות כבר ניקרו במוחו .
נור עשתה עליו רושם ראשוני של בחורה קצת שונה מחברותיה הערביות , היה בה משהו שירון הבחין במבטים שלו מהצד שהיה שונה . התנהגותה בקרב הבנות והעובדה שהיתה לו הרגשה שמידי פעם היא מביטה לעברו ואפילו מחייכת חיוך של מבוכה הפתיעה אותו שכן הוא היה מורגל שהערבים ובמיוחד הערביות בדרך כלל מכונסים כחברה בתוך עצמם ומשתדלים להימנע מקשר עם הסטודנטים היהודיים .
נור היתה בחורה ערביה נוצרייה ילידת חיפה שגם גדלה בעיר בין סמטאות הוואדי . היא גדלה לתוך שכונת הוואדי המיושנת עם מצוקת דיור שתושביה תמיד הרגישו מקופחים כלפי העירייה והשלטונות אבל חיו בשלווה לצד תושביה היהודיים של העיר מהם באה להם רוב פרנסתם . כבר מהיותה ילדה קטנה ניתן היה להבחין ביופייה של הילדה ובעיקר בעובדה שהיא שונה מרוב בנות העדה , חברותיה ללימודים . היא היתה בחורה חכמה וסקרנית שאהבה ללמוד ולא פחדה לקשור קשרים עם היהודיים למרות שבני ביתה לא תמיד ראו זאת בעין יפה .
המפגש הראשוני בין נור לירון הופסק ע"י אביה שלא ראה בעיין יפה את העובדה שביתו מסתכלת על בחור יהודי ועוד בחנות שלו . למען האמת אביה כבר התרגל להתנהגותה של נור והחשש התמידי שתתאהב ביהודי די ניכר בו . הוא הכיר היטב את הסיבוך במערכת יחסים מעין זו ואת מה שהיא עלולה לגרום , הוא בעצמו היה נשוי ליהודיה ...
את כל זה היה ירון עתיד לגלות בהמשך מערכת היחסים המפתיעה שתירקם בניהם אבל נכון לעכשיו הוא ישב שם בקפיטריה ושלח את מבטיו . כעבור כחצי שעה חבורת הבחורות קמה אספה את חפציה ועשתה את דרכה אל מחוץ לקפיטריה . בדרכה החוצה זרקה נור מבט לעברו ומיהרה לצאת עם חברותיה . כעבור דקה היא חזרה לפתע לקפיטריה , הסתכלה לעברו במבט די נבוך זרקה את המשפט "אני נור" , הפקידה פתק בידיו ונעלמה כלעומת שבאה .
ירון ההמום הביט בפתק שבידיו והמחשבות החלו לצוץ בראשו . הוא לא ידע עדיין מה היא כתבה בפתק אבל הוא ידע שיש פה משהו שיכול להפוך את חייו לחלוטין ולא רק את חיי האהבה שלו , הרבה יותר מזה . הוא הביט לצדדים לוודא שאף אחד לא שם לב למה שארע שם כמה דקות לפני , דחף את הפתק עמוק לתוך כיסו ונעלם במבוך המסדרונות של בניין הפקולטה .
את הימים הבאים העביר ירון במחשבות , הוא לא העיז לפתוח את הפתק כי הוא פשוט פחד ממה שכתוב שם . הוא בחור יהודי חילוני ממרכז הארץ מעולם לא חלם שיגיע למצב כזה עם בחורה שאינה יהודיה . הוא חשב לעצמו מילא אם היתה אירופאית או אמריקאית .. זה אולי יכול לקרות אבל עם ערביה נוצרייה מישראל .. היה נראה לו שזה יותר מידי עבורו ובשלב מסוים הוא כמעט השליך את הפתק לפח .
בסופו של דבר בערב אחד חמים הוא החליט לקרוא את הפתק , יותר מידי זמן התבזבז על המחשבות שלו זה פגע בלימודיו והחברים כבר התחילו לחשוד שמשהו לא כשורה , הדבר האחרון שהוא רצה זה שהחברים ידעו מה עובר עליו . אם זה היה יוצא החוצה הוא לא ידע איך הם יגיבו והוא פחד שהם יעצבו אותו לנפשו . בארץ יש מספיק גזענות והנושא של אהבה בין הדתות אינה אהודה בלשון המעטה .
בידיים רועדות הוא החזיק את הפתק וחיפש לעצמו פינה שקטה שבה יוכל לעיין בו בלי הפרעה. בסופו של דבר לאחר כמה סיבובים שהעידו על אי השקט שמתחולל בליבו הוא התיישב על ספסל צדדי מואר באור פנס באחד משבילי הקריה . הוא פתח את הפתק באיטיות וחשף אותו לאור הפנס . לאט ובזהירות הוא קרה את המילים שהיו כתובות בו .
"שלום לך
אני יודעת שאתה זוכר את המפגש הקודם ההוא ליד העגבניות , אני בכל אופן לא שכחתי . אני רוצה לספר לך קצת עלי , אימי יהודיה אבל אבי נוצרי ואני גדלתי בבית פתוח וסובלני לשני הדתות . למרות זאת אני משתדלת להיות מאוד זהירה . לבחורה כמוני אסור להתראות עם בחור יהודי בפרהסיה כי המחיר שאני ומשפחתי נשלם יהיה כבד מאוד בחברה שלי . הדאגה שלי נתונה בעיקר למשפחתי ואני מוכנה להקריב למענה גם את אהבתי . אני מבקשת ממך לא לנסות להתקרב אלי בשום דרך . מספיק סבל יש לי בכך שבכל פעם שאני רואה אותך אני מרגישה שהלוואי והייתי יכולה להתקרב אליך יותר אבל אני לא יכולה .... אנא ממך בבקשה , שמור מרחק
נור "
ירון ההמום נשם טיפה לרווחה , הוא הרגיש איזו הקלה מסוימת שרובצת עליו . הוא קיפל את הפתק ודחף אותו לכיסו . הסמסטר נמשך כרגיל והמבחנים עברו , חופשת הקיץ הגיעה וירון החליט לנצל את החופשה להתרחק מחיפה ואכן את רוב ימי החופש הוא בילה באזור המרכז . כעור שנה לקראת סוף הלימודים נודע לו שנור עברה ללמוד באוניברסיטה והתחתנה עם בחור מבני עדתה .
יאאאאאאאאא
אני בשוק!!
את כתבת את זה??
אני בהלםם.....איזה ביאוס שהם לא יכלו להיות ביחד!
נכון יש יותר מידי גזענות בארץ הזאת! ונכון שיש את כל הפיגועים וכל הדברים האלה אבל לא כולם כאלה ולדעתי כל הסיפור הזה זאת גזענות אחת גדולה!
dangerousgirl, לא אני כתבתי את זה...
טוב....בכל מקרה....איזה סיפורררררררר
