4. המלפפון (הסוף)- עופרי בנישו

הערה: הסיפור אינו אמיתי ונכתב ע"י עופרי:)


אז אני בהריון.
אז מה? אני בגיל מתאים, אני נשואה, באמת הגיע הזמן לילד.
אם להגיד את האמת, תמיד רציתי ילד, תינוק שאני יוכל לגדל ולשחק ולאהוב.
הוא אמר שהוא גם נורא רצה ילד, אבל פחד שאני לא ירצה, אז לא דיברנו על זה.
שמחנו.
אולי עכשיו נרגיש איך זה להיות הורים, איך זה שקוראים לך "אמא" ו"אבא", ואיך זה גורם לך להרגיש זקן.
הוא אמר שלאכול מלפפונים זה בריא לאובר, ושכדאי שאני יאכל הרבה ירקות ופירות ודברים מזינים, בשביל הילד.
זו הרגשה ממש מוזרה להחזיק בן- אדם חי ונושם בבטן שלך.
זתומרת, בשר מבשרי, יש בתוכי משהו חיי, יש בתוכי תינוק, בנאדם הולך לצאת מהגוף ש-ל-י!
הרגשה מדהימה ובאותו זמן המחשבה על זה מוזרה.
בנים אף פעם לא יוכלו להרגיש את זה, לא יוכלו להנות מזה, אבל בזמן הלידה נראה לי שהם די שמחים שזה ככה.
אבל אתם יודעים- never say never...
אמא ברכה אותי, והדודה והאחיינים היו שמחים כל- כך, כאילו זה התינוק שלהם.
אמא אמרה שזה בגלל שהחשיבו אותי במשפחה ל"ילדה הקטנה", וכשפתאום הילדה הקטנה הזו מביאה תינוק לעולם, זה ממש מדהים- לטובה.
מאז, כל בוקר הוא הכין לי סלט, אני לא יודעת אם זה מדאגה לי או לתינוק, אבל הייתי בטוחה שזה היה לשנינו.
הסלטים שהוא הכין היו מרובים במלפפונים, כי זה בריא לאובר, (נ"ל), והוא היה עושה הכל כדי שאני לא יתאמץ לעשות דברים.
הוא התחיל ללמוד לבשל, הלך לקניות, הוא אפילו הלך ל"שילב" וקנה כמה בגדים קטנים וחמודים בשביל הילד.
איזה בעל נהדר יש לי, אני מברכת אותו יום יום ושמחה על כך שהוא בעלי שלי, ומתפללת לאלוהים שיהיה לו רק טוב.

(יש לציין שהסיפורים לא אמיתיים כמובן ונכתבו סתם כך בלי קשר אלי או לאף אדם אחר)
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=553&msgid=36065664