מעט עצובה - קראו שיר נדיר..תגובותת..?.!

שאני מעט עצובה


ומחפשת קצת אהבה


מחכה לך אהובי


שתבוא ותיהיה איתי


כל בוקר קמה נואשת


שתויה וכלל לא נירגשת


זה לא כמו שהיה בעבר


זה משהו שכבר חלף ונגמר


שניפרדנו בכיתי הרבה


לבכי לא היה מחסה


למרות שבכלל לא רציתי להראות לעולם


הייתי חייבת כי לא יכולתי לעצור את העצב ובכיתי מול כולם


הטובים עצרו על ידי בשאלת "מה קרה?"


אמרתי אל תדאגו זה לא משו נורא


שחזרתי הביתה כרוח מטורפת


אמא רואה אותי וישר אליי ניגשת


"מה קרה ילדתי?" שאלה בדממה


אמא, צדקת! לא יכולתי להביט בה


עשיתי טעות אמרתי לה ש..


הוא נורא ואכזר ומאוד קשה


הוא פגע בי ישר


עם ליבו האכזר....


גם לפני ששכבנו הוא בכלל לא אהב


עכשיו ליבי עצוב וניכזב


אל תיבכי ילדתי הוא לא שווה דימעותיך


הוא עוד יבוא ועוד יתחנן לרגלייך


קטנה שלי הוא גבר - ככל הגברים


ויש גברים שרק את זה אוהבים


אבל אמא צדקת, כעסתי על עצמי


אל תאשימי את עצמך היא אמרה, ילדתי,


תסתכלי על חצי הכוס המלאה


את למדת מטעות שעשית - זאת עובדה


מטעויות לומדים, זה קשה ולא קל


אבל ככה זה - ילדתי - העולם הוא אכזר


והיבטתי באמי בעייני הזולגות


וחשבתי, אהבתי, ועוד אוהבת לפחות


מה מצאתי בילד הזה, המקולל


הוא גרם לי לעשות דברים שלא רציתי כלל וכלל


ושקעתי בדיכאון, לא אכלתי שום דבר


לא שתיתי או יצאתי למרות שכבר הכל עבר


שהחלטתי כבר לצאת ולנשום אוויר מעט


הוא התחיל לפטפט וסיפר לכל השכבה כמעט


הוא סיפר לכולם על מה שהיה אצלו בחדר


והתחלתי לבכות שוב ואמרתי זה לא בסדר


את כל הערב הוא לי הרס


את החיים בכלל דרס


מה לעשות - לא ידעתי


רק לביתי חזרתי ושוב לאמי בכיתי


אמא-הוא סיפר לכולם


זה כבר נראה לי סוף העולם...


אל תבכי ילדה, הכל עוד הסתדר


ואמרה עוד דבר:אני לא אוותר!!


את ראשו של הקטנצ'יק אני ארמוס


הוא רק בן 13 הילד.. מה הוא חושב שהוא הבוס!?


אני רק שכבתי על המיטה וחשבתי


ושעות, שעות שלא נירדמתי


ואז,הוא ביקש סליחה ומאוד התנצל


הוא שאל אם יש משהו שאפשר לתקן...


אמרתי לו שלא הכל כבר נעשה


הוא הוריד פנים וכמעט בכה


והילד הזה - לעולם לא בוכה


גם אם הוא עצוב ונעלב את זה בפנים הוא מחסה...


אז השלמנו ופתחנו בדף חדש


והוא בהתחלה היה כאילו נרגש


ואז לי הוא הציע חברות


ואני כמובן הסכמתי, ועשיתי טעות


ואז חודש של חברות עברה עלינו


עד שהבנתי שהוא לא אוהב אותי וניפרדנו שנינו


שוב שקעתי לתוך בור של דיכאון


וזה היה ממש "שיגעון"


ורבנו ושוב ושוב ושוב


עד שהחלטנו לידידים שנשוב


ועכשיו הכל מסודר וסגור


והבהרתי לו הכל בבירור


והוא מכחיש כל מה שהיה וסוגר את הפה


ולא מספר עוד כל כך הרבה


וזהו הוא לא מקלל


או עליי משקר


עכשיו הוא מתקשר אליי כל יום פעמיים שלוש


ואני מרגישה עם זה כיף ואני מרגישה עם זה טוב


כי אני מרגישה שאותי הוא עוד אוהב...


וגם אם לא כמו פעם.. אז מה? זה כיף...


עכשיו אני לא ממש מתייחסת אליו


ולא מראה לו שאותו אני עוד אוהבת


אבל הוא מזה לא ממש נעלב


כי אנחנו יכולים כמו ידידים לשבת...


 


סיפור שהיה באמת.... טוב כבר אמרתי את זה בשירים הקודמים שלי..


אני מתחננת שתגיבו.. אהבתי תשיר הזה... אני מקווה שגם אתם...


אני רוצה לדעת אם יש לי כישרון ולהמשיך לכתוב או לא...


סתכלו בכל השירים שלי ותגיבו..


אוהבת... ילדונת מאוהבת.. פרח..