ואהבנו אהבנו...כמו שלא נאהב עוד לעולם!...פרק 10<<פליז כנסו ותגיבו...אני עוברת לירושלייים..!!

שאאאאאאלום נשמווות..!!<br>

טוב אז ככה..<br>



המחשב שלי הרוסססססס רצחחחחחחח..!! <br>

אני רואה הכול מטושטש במסך חח באסה.. <br>

אז בקיצור אני ינסה לרשום כמה שאני יכולה כי אני עוברת מחר ללמוד בירושלים ואני לא
יהיה כאן הרבה זמן..!!<br>



תודה למי שמגיב לייייייי לוב אותכם מלאאא..!!<br>



טוב אז מספיק לבלבל תשכל...הינה המשך הפרקקק:::

<br>

<br>



מאירועי הפרק הקודם :<br>



"תשמע אדיר אני חושבת שאני צריכה קצת פסק זמן.."

<br>

ושוב הדמעות שלא איחרו להגיע אצל אדיר ...הוא נשק לי על הלחי ויצא מהחדר...כל כך
כאב לי עליו...הוא אהב אותי ואני זרקתי אותו ...!<br>



הוא יצא מביתי...הרגשתי ריקנות...התחברתי ל ICQ וראיתי הודעה מ...<br>

<br>

<br>





{כן כן לא אחר מאשר אדיר שלח לי אותה}<br>



"עבר החורף<br>



מי יודע את אולי השתנת...<br>



אני לא...

<br>

אני אוהב אותך בדיוק כמו קודם...<br>



אני כבר מתעייף<br>



מאבד את האמונה<br>



אנשים מצביעים ברחוב- ואומרים הוא לבד היא אותו זרקה<br>



ואני כמו שוטה שוב קורא בשמך, שוב קורא בשמך<br>





לא, לא אל תדאגי<br>



מחכה, איפה שתהיי<br>



את, לקחת את נשמתי<br>



את תמיד, תמיד תהיי בליבי"<br>

<br>





לא ידעתי מה לענות...ידעתי שהוא שם...שם בשבילי...אבל אני לא...<br>



לא יכולתי לענות לו....לא היה לי מה לענות לו...הלכתי לישון.....חולמת על
ירין...<br>

שחזר לארץ...ואיתו חזרו הרגשות שלי... כל שנייה הייתי חושבת עליו...<br>

כשאני אוכלת ושותה ולומדת ואפילו כשאני ישנה אני חולמת עליו...שאני והוא ביחד...אבל
הפעם לנצח...!!

<br>

זה לא אומר ששכחתי את אדיר...אני באמת הרגשתי כלפיו משהו כשהייתי איתו...אבל כשירין
חזר...זה היה כל כך אחרת

<br>

"תקומי שחר...תקומי" שמעתי את אימא שלי קוראת לי...<br>



"אימא אני לא הולכת היום לבצפר..." עניתי לה...<br>



"את הולכת שחר...את לא הלכת כבר שבוע.."<br>



"אבל אימא אני לא מרגישה טוב " שיקרתי...הייתי בריאה כמו שור...

<br>

לא רציתי ללכת כי לא רציתי לראות את אדיר...ולפי מה שהבנתי משירלי כשהיא הייתה
אצלי...<br>

אז הבנתי שירין לא בא גם לבצפר באותו שבוע שאני לא הייתי בו...<br>





"אז תלכי לרופא ועם הוא יביא לך חופשת מחלה תחזרי הביתה ועם לא אז את תלכי
לבצפר...אבל תיקחי איתך תיק...של בצפר"

<br>

קמתי התארגנתי ויצאתי מהבית...לא הלכתי לרופא...הוא עוד יחשוב שאני צוחקת עליו כי
הייתי בריאה ...<br>

אז מצד אחר לא רציתי ללכת לבצפר וגם לא לרופא ...הברזתי...הלכתי לים...לא
לשחות...<br>

סתם הייתי יושבת שם שעות ורק מסתכלת על הגלים... שלחוף מתקרבים ואז שוב
נעלמים...<br>

וכמו הגלים כך גם התקווה שבי ...לאט לאט עם הגלים נעלמת...<br>



ישבתי שם ורק חשבתי מה לעשות...הרי ידעתי שמתי שהו אני יצטרך לחזור לבצפר...

<br>

איך אני יוכל להסתכל לאדיר בעיניים...

<br>

ומה אני יעשה עם שחר ?

<br>

שאלות שאלות...שמענה להם אין לי...

<br>

עמדתי...אל מול הגלים הסוערים ... לא יודעת מה לעשות...ושוב נפתח הברז של
הדמעות...<br>

פתאום הרגשתי ידיים שחיבקו את מותני בעדינות..."אני פה בשבילך" הוא אמר... הסתובבתי
וראיתי את ירין.....

<br>

-"איך ידעתה שאני יהיה כאן ?"

<br>

-"לא ידעתי פשוט הרגשתי את זה " הוא ענה...<br>



"שחר בבקשה את לא יכולה לעשות לי את ..."<br>



ואז הוא הסתכל העיני וראה שדמעות זולגות מעיני...ולא המשיך את המשפט

"למה את בוכה שחר ?...אדיר עשה לך משהו ? רבת עם החברות ? מה קרה לך למה לא באת
הרבה ימים לבצפר...<br>

רק תבקשי ואני אעשה...אני לא יכול לראות ...."

<br>

שמתי את האצבע שלי על פיו ...(לאות שקט ) הוא אחז במותניי הסתכלתי בעיניו...אחחח
וכל כך התגעגעתי לטעם שלו...שזה פשוט יצא...

<br>

ידעתי שעכשיו אני לא בוגדת באף אחד...

<br>

-"איי" צבטתי את עצמי...<br>



-"מה קרה?" שאל אותי ירין

<br>

"רק בדקתי שאני לא בחלום "..."וגם עם כן אז אני מקווה שאימא לא תעיר אותי בבוקר"
<br>

אמרתי ונישקתי אותה נשיקה גנובה כזאת...שסחפה עוד הרבה אחריה ...

<br>

-"את לא בחלום ...תאמיני לי שאת לא בחלום... אנחנו ביחד עכשיו...והפעם זה לנצח..אני
לא מתכוון ללכת לשום מקום"

<br>



ישבנו ...וסיפרתי לו מה שאדיר רשם...הוא השפיל את ראשו ואמר...:<br>



"שחר בזה אני לא יכול לעזור לך ...את פשוט תצטרכי לבחור...זה או אני...או
הוא...!"<br>





ידעתי שעם אני יבחר באדיר אני לא יעשה את הבחירה הנכונה...<br>

אני הרגשתי כל כך מוגנת כשהייתי לצידו כל הזמן הזה...אבל כשירין חזר... מאז אני כבר
לא יודעת מה אני רוצה מעצמי...

<br>

אבל בפנים...בתוך הלב ידעתי שאני צריכה להיות עם ירין... הרי אני אוהבת אותו אז מה
כל השאלות האלה...<br>





דיברתי עם אדיר הסברתי לו הכול והחלטנו בסוף....שחבל שלא נדבר סתם... <br>

אמרנו שנישאר ידידים...הוא לא ידע עדין שזה בגלל ירין ...אחרי כמה ימים חזרתי
לבצפר...

<br>

אדיר מיד קלט שיש משהו ביני לבין ירין...אפילו עיוור יכול לראות את זה...<br>



בשיעור מישהו העביר לי מכתב :<br>



כל חיי רק לך נתתי מדוע בי פגעת?

<br>

את אמרת שאת אוהבת את צחקת עלי<br>



אם הייתה לך נשמה זה לא היה קורה<br>



בלילות אני בוכה ואיש לי לא עונה<br>



אך היום את כבר איתו זאת כולם יודעים<br>



בשכונה אתכם ראו הולכים מחובקים<br>



תסתכלי עלי תראי את מצבי<br>



מסתובב לי לבדי ומדבר לי עם עצמי<br>





אולי את מאושרת שאת כבר עם אחר<br>



אבל יבוא היום שזה כבר יגמר<br>



יהיה חסר לך מי שיחבק<br>



ויגיד לך מהלב שהוא אותך אוהב<br>





ראיתי שהיית איתו וזה כאב נורא<br>



שאחזת בתוך ידו זלגה לי הדמעה<br>



לבדי נשארתי מאז שאת אינך<br>



הדמעות שבעיניים מציירות דמותך<br>



זוכרת שאמרת לי שנאהב כל החיים<br>



איך פתאום את מתחרטת על אותן מילים<br>



לא פגעתי בך אף פעם מדוע בי פגעת<br>



מנסה להתמודד עם המצב עכשיו<br>





אוהב ויאהב לנצח...אדיר...<br>





הסתכלתי עליו...הוא השפיל את ראשו ויצא מהשיעור רצתי אחריו...אף אחד לא הבין מה
קרה...

<br>

-"זה בגללו...בגלל ירין נכון ?"

<br>

שתקתי...<br>



"בבקשה אל תשקרי לי ...לא הפעם רק תגידי לי את האמת"<br>



"תשמע אדיר...יש משהו שלא סיפרתי לך...אאממממממממממ אני וירין...תישמע זה לא
מעכשיו...אני והוא...זה לא מעכשיו...תשמע...<br>

הוא טס לחו''ל להרבה זמן...ולפני שהוא טס אנחנו הינו חברים הרבה מאוד זמן...כל כך
אהבתי אותו...וכשהוא טס היה לי כל כך רע ולקח לי הרבה זמן להתגבר..."<br>



"את ניצלת אותי...עכשיו אני מבין..איך יכולתי לחשוב בכלל שאת אוהבת אותי...הייתי כל
כך תמים... את אמרת שאת אוהבת את צחקת עלי<br>



אם הייתה לך נשמה זה לא היה קורה..."כל כך כאבו לךי המילים שהוא אמר...<br>



"לא אדיר אתה לא מבין...זה לא שאני לא אהבתי אותך...פשוט כשירין חזר הכול
השתנה...אדיר אתה חייב להבין אותי.."<br>



"אני לא חייב כלום...את חייבת...לעזוב אותי..תעזבי אותי למה יצאת מהכיתה? את סתם
מחמירה את המצב את לא מבינה ? שחר תלכי פשוט תלכי "

<br>

-"זה באמת מה שאתה רוצה שאני ילך ?"

<br>

-"האמת שלא ...מה שאני באמת רוצה זה..."

<br>

-"נו מה אדיר תדבר אני יעשה כל מה שתבקש אני מרגישה כל כך לא בסדר עם עצמי...אני
יודעת שפגעתי בך.."אמרתי והשפלתי את מבטי<br>



"זה מה שאני רוצה" הוא אמר...הרים את ראשי...והצמיד אותי לקיר...הוא לטף את פני
ונישק אותי..." <br>

מיד התנגדתי...<br>

אני לא אחת שמנשקת כל אחד...כאילו הוא לא כל אחד בכל זאת אבל יש לי חבר עכשיו ואני
אוהבת אותו...באמת אוהבת אותו...<br>



-"אני רואה שאני רק מסובב את הראש לשנייה ואת כבר מתחילה לעשות שטויות ?<br>

אה שחר ? <br>

אני רואה שאני לא מספיק טוב בשבילך אה ?<br>

אני חשבתי שעכשיו את באמת אוהבת אותי ונהיה עכשיו לנצח....<br>

רק עם ידעתי כמה קרוב הוא הנצח..." זה היה ירין...

<br>

שיט הוא יצא מהכיתה וראה אותנו מתנשקים...<br>



התרחקנו אחד מהשני {אני ואדיר }<br>



"ואני חיכיתי לך כמו מטומטם....אחח כמה מפגר הייתי"

<br>

הוא אמר את מילותיו האחרונות וניכנס לכיתה...ניכנסתי אחריו..הוא לקח את התיק
והלך...לקחתי גם אני...לא שמה על המורה שתצעק עד מחר...

<br>

תפסתי את ידו...ואמרתי :"לאן אתה הולך ...? בבקשה תתן לי להסביר לך מה קרה אתה לא
מבין..."

<br>

הוא הסתכל על היד שלי...שחררתי אותו והוא הבריז מבצפר...גם אני הברזתי אין לי עצבים
לראות את אדיר עכשיו..אוף הכול בגללו...<br>



כשיצאתי מבצפר הוא כבר לא היה שם...<br>



התקשרתי אליו...

<br>

-"הלו?"<br>



-"ירין בבקשה תתן.." ניתק...אין לו בושה הוא בכלל לא יודע כלום..<br>



לא ניסיתי לחייג שוב...הייתי מיואשת...הלכתי הביתה...הבית היה ריק...<br>

ואז לפתע ראיתי על השולחן את קופסאת התכשיטים שלי..פתחתי אותה...<br>

לא היה מונח בה כלום מלבד שרשרת שירין הביא לי ליפני שוהא טס לחו''ל...<br>

התבוננתי בה...והחתלתי לבכות.........פתאום נישמע קול...רינג רינג...רינג...<br>

<br>

<br>







חח זהו בנוווווווות..!!

<br>

אני מצטערת שאני לא יודעת לעשות קול של טלפון חעחעחעח..!!

<br>

קיצר תזרימו הודעות...

<br>

ותאחלו לי בהצלחה כי אני עוברת ללמוד בירושלים ..

<br>

בקיצור אוהבת אתכןן...

<br>

ביו'ש נשמות מואהה<br>

שחר כהןןןןןן