אהבה כואב. סיפור חיים אמיתי 2 המשך..

הכאב ממשיך למרות שחשבתי שהוא יגמר לי, הוא לא עוזב אותי אפילו לא לשנייה... אתמול בלילה זה חזר שוב... ההתמוטטות שלי כבר הגיעה...התקווה נהפכה ליאוש... השמחה שלי נלקחה ממני, אני שואלת את עצמי איפה החיוך שאני מחייכת לאן הוא נעלם? אז החיוך נלקח ממני ובמקומו הגיע הכאב,כ אב אכזרי...... כאן עכשיו אני ממשיכה את הסיפור שלי גם מכיוון שראיתי חלק שהגיבו למכתב הראשון וגם כי טוב לי לכתוב....לפני 3 ימים זה כבר הגיע ..הכאב שוב חזר.. האי ידיעה..מה הוא כן יודע ומה לא... ביום שלישי דיברתי איתו שמעתי את קולו, הוא היה שמח, הוא צחק, אמר שהוא חולה עליי והוא מקווה לראות אותי ואני נשבעתי לו בכול ליבי שהוא יראה אותי..באותו רגע שנשבעתי שהוא יראה אותי הרגשתי בליבי שזה לא היה מכוונה טובה זה נבע מהתסכול שלי שאני לא הולכת אליו כי אני מלאה... אך זה היה מתוך כוונה על כך שאני אשנה את עצמי...אז כולם יראו מי אני... למה? למה אני צריכה להתבייש בגופי? אני לא יצור אני בן אדם וצריך לקבל כול אדם בשל הוא ולא לשפוט...הוא חזר הבייתה יום רביעי ואמר שהוא יתקשר אליי, הדקות עברו ונהפכו לשעות.. החלטתי להתקשר, התקשרתי ובפעם הראשונה ענתה לי בחורה, אז מהר ניתקתי ...כעבור שעה וחצי התקשרתי שוב וענתה לי ידידה שלו...שכדרך אגב לא הזכרתי אותה בסיפור הקודם שבאחד מן הימים היא התקשרה ודיברה איתי...ידידה שלו כנראה חשבה שאני טיפשה...וכששאלתי אותה איפה רון היא התחילה לגמגם ואמרה שהוא מתקלח...היה לי רצון בלב לשאול אותה מי זאת? וכך עשיתי ומה הייתה התשובה שלה? ידידה? לא, התשובה שלה הייתה "זאת חברה שלו" לא התרגשתי מזה אני זהיתי לפי הקול שזאת ידידה שלו לא התרגשתי אמרתי ביי יפה וניתקתי... מאותו רגע שניתקתי הרגשתי צורך עז לדבר איתי זה לא נתן לי שקט ומנוחה לישון.. ולא מהקטע שהיא אמרה חברה שלו אלא מכול המשחק שהיה באותו רגע והחוצפה.... עברו 3 שעות בערך התקשרתי והוא ענה..שאלתי אותו בעדינות מה כל המשחק הזה? ומה התשובה שלו הייתה? "שיר  רע לי אני ארגע אני אדבר איתך " אבל אתם חושבים שהוא דיבר איתי? אז לא.... ביום רביעי קמתי ליום חדש כול היום חיכיתי לראות אם הוא יתקשר... אבל הציפייה הייתה מיותרת... היה מיותר להחזיק את הטלפון איתי...הצלצול לא הגיע... והערב כן הגיע... החלטתי שאני לא יכולה להישאר ככה עם הסקרנות..התחלתי בכך ששלחתי לו הודעה... לא היה תשובה, שעה אח"כ התקשרתי אליו אבל הוא לא ענה ואחרי כמה צלצולים שלי הוא כיבה את הטלפון...הלכתי לישון כבר היה מאוחר... והנה עבר עוד לילה שאני לא יודעת כלום מה קורה.... קמתי ליום חמישי בבוקר.... ליום חמישי אכזרי, יום חמישי שלקח לי את היאוש את האמונה, יום חמישי שבו נשברתי ... בבוקר הלכתי למשרד, עבדתי הכול היה רגיל, החלטתי להתקשר אליו, חייגתי ושמעתי את הצלצולים כמו ששמעתי והרגשתי את הלב שלי דופק.. הוא ענה, ושאלתי אותו בשאלה פשוטה ביותר מה קרה? מה הבעיה? אבל הוא אמר שהוא עובד וכמובן שהבנתי ושבהפסקת צהריים הוא יתקשר... הצהריים הגיע. ואיתו גם הערב הגיע.. לא צלצול, לא הודעה, הכול שקט... ישבתי בבית והתחלתי להתכתב עם ידידים שלי ולקרוא את המכתבים  באתר...הגיע השעה 9 וחצי בערב... החלטתי שוב להתקשר... התקשרתי הוא ענה אמר שהוא 5 דקות מגיע הביתה והוא מתקשר.. הוא התקשר? לא...חזרתי אליו אחרי 20 דקות... הוא ענה התחלנו לדבר.. "רון מה יש לך"...."אין לי כלום מה הבעיה".... " רון אם יש לך מה לומר תגיד, אם יושב לך משהו בלב תוציא אותו"... הקרירות שהוא דיבר אלי ישר ידעתי שקרה משהו מאז שידידה שלו הייתה אצלו.. אותה ידידה שאמרה שהיא חברה... פתאום הוא אמר לי "שיר אני לא יכול לדבר עכשיו".... שאלתי למה? והוא ענה " הבעיה היא שיש לי חברה"... הלב שלי נחרב, נלקח.. שאלתי אותו ברוגע " למה לא שיתפת אותי" והוא ענה "כי לא ידעתי שנהיה חברים"... אבל הוא שיקר לא הייתה שום חברה...ככה אני חושבת אבל נשברתי, אתם יודעים למה? כי הוא זילזל בי אחרי כל מה שעזרתי לו..הוא דיבר אליי לא יפה, הרגשתי את הדמעות מתחילות לבוא לי... אבל לא בכיתי לו... ואמרתי לו שיהיה לו רק טוב ושהוא לא יודע לכבד....הוא פשוט מיהר לנתק.. כדקה אחרי מה שקרה ישבתי עדיין מול המחשב... והתחלתי לבכות .. התקשרתי לחברה הכי טובה שלי... אמרתי לה שאני רוצה שנלך עכשיו אליו, עכשיו רציתי ללכת, ולתת לו את המלאך שלו ( זה מלאך שהוא הביא לי, מלאך שלו שהביאו לא ונתן לי כי הוא חשב, ורק חשב שהוא אוהב אותי) לא רציתי את זה אצלי וכבר לא עניין אותי שהוא ידע שזאת אני רק רציתי לסגור מעגל ולהביא לו את זה , ולהוציא הכול באותו רגע עם כול הכאב שלי.... אבל לא הלכתי כי אמא שלי לא רצתה לתת לי לנסוע במצב כזה...זה היום שלי שבו נשברתי הייתי פשוט לא אני...הדמעות לא הפסיקו לרדת לי כמו עכשיו שאני לא מפסיקה לבכות.... למה הכאב מגיע לי? למה הוא לא נגמר? אבל זהו אני מחזירה לו הכול, וסוגרת את המעגל, מעגל שבו הייתי טובה איתו והוא פגע בי ויהיה מה שיהיה... אתם יודעים אני פשוט מרגישה שאני מתה ואתם יודעים רק ממה? רק מאיך שהוא זילזל בי.... תמיד הקשבתי לו, תמכתי בו, עודדתי אותו, הפכתי עולמות למענו..גרמתי לו להאמין בעצמו.. אז בסדר אל תהיה איתי, לא ביקשתי שתקדש אותי בטבעת, אבל ביקשתי את הכבוד בין בני אדם, הרי כולנו בני אדם.. וזה מה שאמרתי גם לו.. היום יום שישי השעה עכשיו 10 בבוקר.. אני לא ישנתי טוב כל הלילה, לא הייתי רגועה , עברו לי מחשבות שאין לי תקווה לכלום, אני מודה נשברתי, אני מודה שאני על אפיסת כוחות ואני חלשה מאוד... למרות שאם אני אעמוד מולו אני לא אהיה ככה אני לא אראה לו את השבירות שלי...אני חייבת לסגור את המעגל הזה, ואז אולי... תגיע לי השלווה.... כרגע אין לי לב, כרגע הכאב התגבר על כול גופי, העיניים שלי נפוחות, והטיפשי הוא, שהדמעות ממשיכות לרדת, איך בדיוק? מה לא נגמרו הדמעות כבר? אז זהו שכנראה אצלי זה לא נגמר ולא יגמר.... זה המשך הסיפור שלי אני משתפת אתכם בסבלי...בתיסכולי.. ובכאב שאני חווה ים ביומו... כאב שאני מתפללת שיגמר... שהתפילה שלי היא שבורא עולם יתן לי את הכוח בעוד כמה זמן לעמוד מול כולם, וכול מי שזלזל בי ופגע בי, צריך להיות אדם לפני הכול, להסתכל על אנשים איך שהם ולא לשפוט, להיות בני אדם אחד עם השני.. האם התפילה שלי תגיע? אני אמשיך לחכות....