הבלונדיני שלי..פרק 31

סורי בננות שלא כתבתי הרבה זמן..

לא יודעת מה קורה פהההה..

זה לא שלח את הסיפור שלי!!



מקווה שהפעם זה הגיע..



תקציר הפרק הקודם..:

המשכנו להתנשק..

נוגעים אחד בשני.. מחבקים.. אוהבים...

לאחר כמה דקות הרגשתי את ערן שולח את ידו לעבר כפתוריי מכנסי...

פותח אותם באיטיות....



לא התנגדתי...

הוא הוריד את מכנסיי והם הצטרפו אל ערימת הבגדים שעל הרצפה...

שלחתי את ידי אל מכנסיו ופתחתי את הכפתורים..

כפתור אחרי כפתור...

הוא נשאר בבוקסר בלבד...

וכך גם אני.. תחתונים ורודות וחזייה לבנה...

הפכתי את ערן על גבו ועכשיו אני זו שהייתה מעליו..

התחלתי לנשק אותו בצוואר..

יורדת אל החזה...

משם מעבירה את ידיי הקרות על גופו החם..על כתפיו.. מעסה אותם...

ערן נשך את שפתיו לאות התענגות...

נשקתי לו בשפתיו...

ערן אחז בידי.. משלב את אצבעותיי בין אצבעותיו...

מנתק אותי מהנשיקה ומחבק אותי אליו.. מצמיד אותי...

הרגשתי את חום גופו...

ורק אז הבנתי עד כמה המלאך הזה גורם לי להיות הילדה הכי שלווה בעולם..

הכי רגועה...

הבנתי עם מי אני רוצה להיות.

את מי אני רוצה איתי....

ידו של ערן עזבה את ידי ועברה אל פניי..

מלטפת...חמה...

עד מהרה ידו עברה אל גבי...

הרגשתי אותו מתעסק לי עם הסוגר של החזייה...

חשבתי..

אני באמת מוכנה לזה?

שאלתי את עצמי ומיד כבר ידעתי את התשובה...







לא...

עדיין לא...



"ערנוש..."

"כן מלאך שלי?" הוא ענה לי ברכות.. אך ידו עדיין טיילה על גבי...

שפתיו עדיין חיפשו את שפתיי..

"אני לא מוכנה עדיין.."אמרתי..

וראיתי על פניו אכזבה..

אך בכל זאת הייתי בטוחה שהוא מבין אותי...

הוא חיבק אותי אליו.. חזק חזק ואמר לי "זה בסדר נשמה שלי.. אני מחכה לך..."

חייכתי אליו..

ידי חיפשה את כף ידו...

וכשמצאה אצבעותינו חזרו להשתלב יחדיו...

ערן הרים את כף ידו ונשק לידי...

כמו ג'נטלמן..

כמו גבר אמיתי..

גבר שאני כל כך מעריצה...



וכך שכבנו...

מחובקים.. ביחד.. ידי בידו... על הספה בסלון..



כשקמתי ראית שאני עדיין עם תחתונים וחזייה..

עדיין על ערן...



נרדמנו?



הסתכלתי עליו..

הוא כזה מדהים..

הוא כזה יפה... ממש מלאך...

אני כל כך אוהבת שהוא מנשק אותי..

אני נמשכת אליו בצורה אדירה..

בלתי ניתנת להבנה...

והיום,

היום הרגשתי איתו משהו.. משהו חזק...

הרשיתי לעצמי להיסחף איתו..

ונהניתי מכל רגע...

'עשיתי נכון שעצרתי אותו?' חשבתי לעצמי..

'בטח נכון!! זה מה שהרגשתי.. זה מה שהחלטתי..ואני שלמה עם זה!!' עניתי לעצמי
וחייכתי..

חזרתי לשים את הראש על החזה של ערן..

מתכבלת בין זרועותיו..

עצמתי את עיניי..

ופיתאום היה צלצול טלפון..

קמתי מערן בעדינות.. משתדלת שלא להעיר אותו..

את המלאך שלי..

"הלו?" עניתי..

"חומד? את ערה?" שמעתי את קולה של קורל מעברו השני של הקו...

"חחח כן פוסטמה!! אז איך אני מדברת איתך?"

"חחח לא.. פשוט רק 11 וחצי בבוקר... מה את עושה ערה?"

"אני פה עם ערן.." אמרתי ולפתע הרגשתי את ידיו של ערן עוטפות אותי סביב מותניי..

מצמידות אותי אליו...

קפצתי..

"אתה ער?" שאלתי טיפה מופתעת..

"כן.. כשלא הרגשתי אותך איתי ישר קמתי.." הוא חייך אליי..

חייכתי בחזרה וסיננתי לעברו "חנפן אחד!!"

"הלו?? דניאל??" שמעתי את קורל..

"כן.. כןן אני איתך..." עניתי לה בעודי מרגישה את ידיו החמות של ערן על בטני
החשופה.. מלטפות...

"את עם ערן???"

"כן... למה את כל כך מופתעת??" שאלתי את קורל שנשמעה מוזר מהרגיל...

"סתם.. אני חייבת לדבר איתך... מה את עושה היום??"

"אממממ אני? - ערן החל מנשק אותי בגב.. בכתפיים.. בצוואר..- אני בינתיים בבית..
ואת?"

"חשבתי ללכת היום לקניון... אני פוגשת את עמית ב-8... רוצה לבוא איתי??"

"לאן לבוא איתך?? לפגוש את עמית??" שאלתי...

"חח לא סתומה... לבוא איתי ככה ב-6 וחצי שנסתובב קצת..ככה אני גם ידבר איתך..רוצה?"

"כןן... סבבה!!" עניתי.. וערן לא חדל מלנשק אותי..

"אז אני ידבר איתך מאוחר יותר יפה שלי..."

"בסדר מאמייי.. יאללה ביייי!!" עניתי וסיימתי את השיחה...

"דפווק!! אתה לא רואה שאני מדברת??" העפתי ממני את ערן...

"אז מה??" הוא השיב לי בחיוך המקסים שלו...

שתמיד ממיס אותי...

חייכתי...

"אז מה? איך אתה מצפה שאני יתרכז ככה?"

"מה? אני מפריע לך לריכוז?"

"חחח מה נראה לך??- שאלתי חצי צוחקת...- בוא נראה אותך מתרכז במשהו כשמישהי מנשקת
אותך..."

"בואי נראהה!!"

הוא אמר ומשך אותי אליו.. לנשיקה חמה...

"אני הולכת להתלבש!!"

הודעתי לו ועליתי למעלה...

שמתי עליי טרנינג וגופייה... ירדתי למטה וראיתי את ערן לבוש.. יושב על הספה ומסתכל
עליי יורדת במדרגות..

"כן? שאלתי.. "אפשר לעזור לך?"

"כן... את יכולה בבקשה לבוא רגע?"

"כן..." עניתי והתקרבתי אליו...

"שבי לידי..."

התיישבתי...

"דניאל.. אני רוצה לשאול אותך משהו..."

"שאל בני.." עניתי לו..

"חחחחחחחחחחחחחחחחחחח" הוא צחק..

"לא.. ברצינות..." הוא ענה ופניו הרצינו..

"סליחה סליחה.. כן.. שאל..."

"את יודעת שאני אוהב אותך נכון??"

"נכון.."

"ואת יודעת שאני בחיים לא יפגע בך.. את יודעת?"

"כן ערנוש.. אני יודעת..."

"את בטוחה נשמה שלי??"

"כן מאמי... אני בטוחה!! מה יש ערן? אתה רוצה לספר לי משהו?"

התקרבתי אליו.. נוגעת בפניו עם כף ידי...

"אני מצטער.. באמת.. אני כל כך מצטער.."

"מה? על מה ערנוש?? מה קורה..?" שאלתי מבולבלת...

"אני... אניי..."

השתררה שתיקה...

שקט מוחלט..

אף פעם אי אפשר לדעת מה משמעות השקט הזה..

טוב..?

או שבעצם רע.?

"ערן?"

ערן הרים את מבטו אליי..

"אני כל כך מצטער.. ממש לא התכוונו.. אני..." ערן החל לגמגם..

"ערן תגיד לי מה יש??"

"את יודעת מה?! עזבי...."

"שום עזבי!! ערן מה אתה צריך לספר לי???" פה כבר הייתי עצבנית...

"אני צריך לספר לך.. ש..."

תקעתי בו מבט שואל...

"ש... אני אוהב אותך!!!" הוא חייך אליי...

"מה? חחח זה כל הסיפור??" השבתי לו חיוך...

"מה? זה ממש לא זהו!! אני מרגיש אלייך דבר ע=נ=ק=!! אמר והדגיש כל הברה. אני לא
יודע מה אני יעשה בלעדייך..." ערן הרכין את ראשון כלפי מטה..

"אתה לא צריך להיות בלעדיי!!! אני בחיים לא יעזוב אותך.." הרמתי את ראשו והכנסתי את
כף ידי לידו..

"זה אנחנו לנצח... זוכר?" הזכרתי לו את המשפט שהוא אמר לי... ""אני ואת זה לנצח..""

ערן חייך אליי וחיבק אותי...

פיתאום בטני קירקרה.. חחחחחח ערן שמע את זה..

"את רעבה נשמה שלי??"

הנהנתי בראשי לאות הסכמה והוספתי.. "מאוד!!"

"נו.. אז למה לא דיברת? עכשיו רק 12.. הואי אני יכין לך ארוחת בוקר צהריים..."

"חחח אתה??" צחקתי...

"כןן!! מה כל כך מצחיק אותך??"

"כלום.. חחח נו תכין לי ארוחת בוקר.. נראה אותך..."

ערן שלח אליי חיוך ונכנס אל תוך המטבח...



שכבתי לי על הספה..

וחשבתי..

נזכרתי במה שערן אמר וזה לא יצא לי מהראש..: "אני כל כך מצטער.. ממש לא התכוונו.. "

ה=ת=כ=ו=ו=נ=ו=??

למה אתה מדבר ברבים??

משהו פה לא הסתדר לי..

לא יודעת למה אבל גם הרגשתי חרא..

"דניאללל איפה יש לך פה מלחחחח????????"

שמעתי את ערן צורח מן המטבח...

"בארונית שמעלה השיש במגירה השנייה!!" שמעתי את עצמי צועקת אליו...

אך עדיין המחשבות סרבו לצאת מראשי..

הוא נראה ממש גרוע שהוא אמר לי את זה... כבר הכנתי את עצמי לגרוע מכל..

אולי..

אולי ערן ב...

"ואיפהההה יש לך זעתררררררר????" שמעתי את קולו של ערן שוב..

מעיר אותי ממחשבותיי..

הבנתי שטבח לא ייצא ממנו.. אז החלטתי ללכת ולעזור לו..

"רגעעעע אני באהההה" צעקתי והתקדמתי לכיוון המטבח..

כשנכנסתי למטבח היה ריח נהדר של חביתה..

הסתכלתי אל ערן ואמרתי "אחלה טבח אתה מה?"

הוא חייך אליי..

"שכחתיייי את השפית שליייי!!! חחח" הוא אמר לי בצחוק..

"שפית לא שפית.. יכולה ללמד אותך...." עניתי ובקפיצה אחת עליתי על השיש...

והתיישבתי..

"אהה כן?? למה לא נראה לי?!" ערן ענה לי בזלזול והתקרב אליי..

"חבל מאוד שלא נראה לך י'דפווק!!!" צעקתי עליו..

ערן התקרב אליי ושפתיו רצו לחוש את שפתיי..

אך בדיוק באותו הרגע החביתה השמיעה קולות..

"אם אתה רוצה שנאכל היום הייתי אומרת שתוציא את החביתה משמה..."

ערן ניגש אל החביתה (מסתבר שזאת ביצת עין) ושם אותה בשתי צלחות..

מפזר מעל קצת זעתר.. מניח את הצלחות על השולחן וניגש אליי..

"את מוכנה להסביר לי למה את עומדת ככה?? תוציאי גבינות!!"

עיקמתי פרצוף..

"פשש הייתי אומרת שלקחת את תפקיד הטבח קצת יותר מדיי.. אל תשכח איפה את נמצא ועם מי
אתה מדבר!!"

ערן הסתכל אליי..

"בואי לפה מהרררררר"

"מה קרהה.?" שאלתי והתקרבתי אליו..

"אני רוצה נשיקה.."

"טיפשששששש!!!!!!!!!!!!!!!" צרחתי עליו... כעסתייי!!

"אחח אלוהים.. -אמר ערן ומשך אותי אליו- אפילו שאת כועסת את יפה..."

לא יכולתי לעצור את החיוך...

"חנפן..." אמרתי לו והרשיתי לשפתיי להתקרב ולהתמכר לשפתיו..

שפתיו של ערן לא איכזבו את שפתיי ושנינו התנשקנו בתשוקה...

ערן חיבק אותי ואני שהייתי כל כך רעבה החלטתי להפסיק..

"ערנווש אני מ=ת=ה מ=ר=ע=ב=!!!" אמרתי מדגישה כל אות!!

"אז בואי נאכל..."

הוצאתי גבינות ושוקו מהמקרר והתיישבנו שנינו לאכול..

חחחח היה מזה טעייםם!!!

כשהחמאתי לערן על האוכל הוא שאל "מה את גם יודעת להחמיא?"

עיקמתי פרצוף וזרקתי עליו מלפפון...

הוא הסתכל עליי כלא מאמין..

"את זורקת עליי אוכללל??"

"כןן.. מה אתה כל כך מופתע???"

"סתם.." ענה וזרק עליי חתיכת לחם..

"אתה יודע שיש אנשים בעולם שאין להם אוכל??? וזה מה שאתה עושה??"

ערן צחק ואני שפכתי עליו את הכוס של השוקו...

"אופס..." אמרתי וחייכתי חיוך ערמומי..

"אופסס???" ערן שאל מביט על חולצתו..

"עוד אופסס..." אמר ושפך עליי גם שוקו..



המשכנו לזרוק אחד על השני מלח, סוכר, זעתר, עגבנייה, מלפפון...

כל מה שבא ליד..



עד שערן התחיל לדגדג אותי...

"נכנעת??" הוא צעק אליי..

"לאאא... חחחח ערן דיייי" צעקתי כולי צוחקת..

"לא מפסיק עד שאני לא שומע נ=כ=נ=ע=ת=!!"

"חחחחחחח נכנעתת נכנעת...."

"חחחחחחחחחחחחחחחחחח לא שמעתיייייייי"

"נכנעתתתתתתת" צרחתי אליו ונשכבתי על הרצפה..

ערן הפסיק לדגדג אותי ונשכב לידי..

"את יודעת שיש אנשים בעולם שאין להם אוכל??? וזה מה שאת עושה??" ערן חיקה אותי..

*כאפהההה* "מה אתה מחקה אותי????"

"מה אתה מחקה אותייייי???" ערן חיקה אותי בשנית...

"אתה משחק לי על העצבייםם!!"

"אתה משחק לי על העצבייםםם!!" שמעתי שוב את קולו...

"חתיכת ח...."

לא הספקתי להשלים את המשפט וערן השתיק אותי בנשיקה מתוקה וארוכה..

שהביאה לסיומה של מלחמת האוכל...









מקווה שאהבתם!!=)

מחכה לתגובות שלכם!!!





אוהבת אותכם מלאאאאא

דניאלוש ^_^