אהבתי הראשונה והאחרונה!

זה התחיל בחופש הגדול...

הכרנו באיי סי קיו והתחלנו לדבר בטלפון אחרי שלושה שבועות בערך..

הוא מבאר שבע ואני מחולון

לא רציתי קשר רציני... הדבר היחיד שחשבתי שיצא מזה זה ידידות ולא יותר!

אבל טעיתי בגדול.. ותגלו את זה בהמשך הסיפור..

דיברנו משהו כמו 5 חודשים...והוא ממש היתלהב ממני ואמר לי אחרי קצת זמן שהוא כבר
אוהב אותי... אני כמו תמימה שאף פעם לא הייה לה חבר האמינה לו... (אני הייתי בת 14
והוא 15)

בהתחלה לא כל כך התרגשתי ממנו הוא הייה מיתקשר הרבה ולחלק מהשיחות בכלל לא עניתי לו
מרוב שהוא הייה קרציה כזה...

אבל אז העיניניים התחילו להיתפתח.. הוא שלח לי תמונה שלו ואני שלחתי לו תמונה שלי..
וממש היתאהבנו.. היינו מדברים כל היום!!!!

אבל שאני אומרת כל היום אני מתכוונת לכל היום!!!!!

בבוקר שהוא הייה בהסעה ואני בדרך לבית ספר

בהפסקות.. בשיעורים חופשיים.. בטיולים, ישר שהוא הייה חוזר מהבית ספר הוא הייה
מיתקשר..בלילה היינו מדברים עד שעות מאוחרות.. בימי שישי שהיינו יוצאים היינו
מדברים .. בכל מצב!!!!

שלחתי לו מתנה ליום הולדת והוא לי... הרגשתי ממש מאושרת וממש חיכיתי לפגישה שלנו..

חודש וחצי לפני הפגישה החלטתי לבחון אותו..

אני וחברה שלי פתחנו יוזר חדש במסנג'ר בשם "לירון" והתחלתי לדבר איתו בשם ילדה
מחיפה שרוצה להכיר אותו.. דיברנו.. הוא שלח לי תמונה שלו (כאילו שאין לי..) אבל הוא
חשב שאני מישהי אחרת..

וששאלתי אותו אם יש לו חברה או שהוא אוהב מישהי? הוא ענה שלא!!!

ואז אמרתי לו :" אז אם אני ירצה איתך משהו עכשיו אתה פנוי?" הוא אמר לי כן!!!

הייה קשה לי לקבל את זה... שהוא עבד עלי...

אחרי מה שהוא אמר נתתי לו להבין שזו בעצם "חברה שלי" שבחנה אותו.. ושאני יודעת ממה
שהוא אמר...

יצאתי מהמחשב היסתגרתי בחדר ובכיתי בלי סוף... הפאלפון צילצל בטלפון בבית צילצל ולא
עניתי.. ולא רציתי לענות לו.. לא רציתי לשמוע ממנו... רציתי למחוק אותו מהחיים שלי
(חבל שלא עשיתי את זה כבר אז היינו חוסכת לי המון סבל..)

לא יודעת למה אבל אחרי כמה שעות עניתי לטלפון לראות איזה הסבר הוא יתן לי..

הוא אמר שהוא ידע שאנחנו בוחנות אותו ושיתף פעולה.. אבל ידעתי שזה לא נכון.. ידעתי
שהוא מעד.. אבל נתתי לו עוד היזדמנות.. כמה ימים אחרי זה שעוד הייתי קצת כועסת עליו
הכלב שלו ברח.. והוא הייה על הפנים ריחמתי עליו ועזרתי לו למצוא את הכלב בכל דרך
אפשרית פרסומות באינטרנט על כלב שאבד.. או בפורומים.. כל דבר שיכולתי לעשות.. אחרי
שבוע בערך הכלב חזר.. הוא כל כך העריך אותי על זה שעזרתי לו כל כך אחרי מה שהוא עשה
לי.. ואחרי כמה זמן שכחתי מכל מה שהייה.. הוא כישף אותי במילים שלו.. רק חבל שלחצי
ממה שאמר בכלל לא היתכוון..

טוב.. אחרי חודש בערך מהמקרה ניפגשנו (ניפגשנו 4 חודשים אחרי שהתחלנו לדבר)

זה היה יום מלאאא תיכנונים.. מה לא עשיתי כדי להיראות מושלמת בשבילו..

הוא בא לחולון לדוד שלו.. ( גם לי יש דודים בבאר שבע)

קבענו להיפגש מול נאפיס ב-9...

היתקשרתי אליו שהייתי במקום שקבענו.. אמא שלי חיכתה לנו באוטו כדי לקחת אותנו
לקניון...

שהיתקשרתי אליו הוא אמר לי שהוא כבר רואה אותי.. שאלה אותי אם אני עם ג'ינס וחולצה
שחורה.. אמרתי לו שכן.. שהוא אמר לי "טוב אני בא.."

אבל עדיין לא ניתקתי את השיחה.. לא יודעת לרוב אחרי שאומרים ביי אני ישר מנתקת..
אבל לא ניתקתי.. ושמעתי אותו אומר "וואי וואי על מה נפלתי" לא חשבתי באותו רגע עם
זה בהקשר אליי או אל משהו אחר.. פשוט רציתי ללכת משם כמה שיותר מהר.. אבל בגלל שכבר
ראיתי אותו מהצד השני של הכביש לא יכולתי לעשות כלום.. הוא היתקרב אלי ואמר :"שני?"
אני עניתי לו בחיוב מצער..

נתנו נשיקה על הלחי והלכנו לכיוון האוטו..

אמא שלי הסיעה אותנו לקניון.. בנסיעה היינו קרירים.. בקושי דיברנו...

הגענו לקניון עשינו סיבוב.. הוא שאל אותי אם אני רוצה ללכת לסרט אמרתי לו שכן...
הלכנו לסרט (ילדים רעים 2) בהתחלה בקושי דיברנו לקראת ההפסקה הוא חיבק אותי כזה..
והפסקה הוא חיבק אותי חזק ואמר שהוא לא מאמין שאני לידו.. והיתנשקנו (הנשיקה
הראשונה שלי).. כל המשך הסרט הוא חיבק אותי...

הסרט ניגמר ב-12.. והוא הייה חייב ללכת.. מאוד היתפלאתי כי הוא תמיד הייה מספר לי
שדוד שלו הוא כמו חבר בשבילו ,הוא צעיר ויודע שהוא חוזר בשעות מאוחרות.. וזה הייה
מוזר שהוא רצה שהוא יהיה בבית מוקדם...

טוב.. לקחנו מונית הוא ליווה אותי הביתה ניפרדנו בנשיקה על הלחי..

כל הלילה לא ישנתי.. הרגשתי שמעכשיו שום דבר לא יהיה אותו הדבר...

שום דבר שהוא עשה לא הייה אמיתי... כלום...!!!

בבוקר היתקשרתי אליו.. הוא קם מאוד מאוחר יחסית לבן אדם שהלך לישון ב-12 או 1
בלילה..

הוא בא אלי והחלטנו שנישאר ידידים מהסיבה ש"המרחק משפיע מאוד...." שהוא חזר לבאר
שבע.. היינו מדברים הרבה פחות כבר..

לאט לאט ניתקנו את הקשר.. כימעט לגמרי...

אחרי 3 חודשים איכשהו דיברנו באיי סי קיו.. ואז הוא היתקשר אלי..

הוא אמר לי שהוא ניסה לשכוח אותי ולא הצליח.. ואני כמובן האמנתי לו...

התחלנו לדבר שוב.. אבל כמובן לא כמו פעם..

בפורים הלכתי עם חברות לראות את העדלוידע...(איך שלא רושמים את זה..) הוא שלח לי
הודעה לפלא :"אני בחולון" לא רציתי לראות אותו... ברחתי משם.. לא רציתי לקחת סיכון
שהוא יראה אותי פיתאום..לא רציתי..!

הוא היתקשר יום אחרי בבוקר ושאל אותי אם אני רוצה שניפגש כי הוא בחולון.. אחרי
שיכנועים של אמא וחברות אמרתי לו שכן..

ניפגשנו ליד הבית של דוד שלו..הלכנו לבית של דוד שלו להביא כסף משם לקחנו מונית
לנאפיס.. היתנהגנו כמו ידידים..לא יותר מזה..

רק שחיכינו בתור להיכנס לנאפיס הוא שם את היד שלו עם הברך שלי..ושבאתי לשבת שחיכינו
על הספסל שליד...הוא אמר לי "מה קרה? לא נאה לך לשבת לידי?".. חוץ מהקטעים האלה הכל
הייה בסדר..

ניכנסו לנאפיס נישנשו קצת.. (אני בכלל לא רציתי להזמין .. אבל הוא הזמין לי בלי
לשאול אותי אפילו.. דבר שמאוד אופיינו לא.. עושה מה שרוצה פשוט..)

הוא אף פעם לא נתן לי לשלם.. אבל עכשיו היתעקשתי..הוא שילם באותו רגע .. שיצאנו משם
שילמתי לו 30 שקל על מה שאכלתי.. ישבנו בגינה סתם דיברנו על דברים שוליים.. הוא הלך
לתפוס מונית..ואני עליתי הביתה..ואז אמא שלי הכניסה לי לראש "למה לא העלתי אותו
הביתה?!" אמא שלי ורעיונות שלה..

ירדתי שוב למטה.. צילצתי אליו.. הוא היתקדם לתחנת אוטובוס כי לא השיג מונית.. שאלתי
אותו אם הוא רוצה לעלות אלי.. אחרי כמה שיכנועים הוא חזר ועלינו אלי.. סתם היינו
קצת על המחשב שמענו שירים וניכנסו לחדר לראות טלויזיה...

ואז ניזכרתי שהלכנו להביא את הכסף בהתחלה מהבית של דוד שלו הוא כזה אמר...:"וואי
אני מקווה שישאר לי כסף לחזור.." יצאתי מהחדר לקחתי 50 שקל ושמתי אותם בכיס
וחזרתי...

ביקשתי ממנו שיביא לי את ה-30 שקל שנתתי לו שיצאנו מנאפיס (כי ידעתי שאם אני יתן לו
עוד 50 בנוסף ל30 הוא בכלל לא יקח..)

הוא נתן לי אותם ברצון רב.. ואז שלפתי את ה50 שקל ונתתי לו.. הוא לא רצה לקחת.. הוא
היתעקש.. ולא הצלחתי לשכנע אותו..

עד שהוא העמיד לי תנאי (חוצפן...חחחח)

"את רוצה שאני יקח את הכסף?"

"כן מאוד"

"אז.. בתנאי אחד!"

"איזה תנאי?"

"שאני מקבל נשיקה!"

"תלוי איפה?!"

"בפה!"

בהתחלה אמרתי לו שלא כי אנחנו רק ידידים אבל לו זה לא הזיז..

ואני שעדיין אוהבת אותו.. קפצתי על ההצעה..והיתנשקנו .. ולא פעם אחת.. אלה הרבה...
שעתיים עברו מאז שהוא בא אלי.. ואז דוד שלי היתקשר ואמר שהוא צריך לחזור..

ירדתי למטה חיכיתי איתו עד שדוד שלו יבוא לקחת אותו..

ואז אמרנו שבנתיים ניסתדר.. ניפגש בחופשים עד שנהיה יותר גדולים..

הייתי מאושרת כל כך... חשבתי שאהבת חיי חזרה אליי.. אבל טעיתי מאוד...

הבנתי את זה שעבר שבוע מאז הפגישה והוא לא היתקשר ולא שלח הודעה.. ובאווי שלו רשום
כמה שהוא חולה על בנות אחרות.. וכאלה.. (כמו.."רעות חולה עליך..נשמה.." וכאלה..)

שוב קיבלתי בום לפרצוץ..

אבל האהבה שלי אליו הייתה יותר חזקה מהכל..

שבוע וחצי אחרי המיפגש בפורים הוא היתקשר, דיברנו על דברים שוליים כמו מה המצב? מה
חדש? ולא עלינו.. הוא שאל אותי אם אי באה בפסח ואמרתי לו שאני לא יודעת. כי באמת זה
לא הייה תלוי בי..

שבועיים אחרי זה גילו שלדוד שלי (אח של אמא שלי) יש סרטן בכבד..

כל עולמי חרב עליי.. רציתי למות...

לפני חצי שנה דוד שלי אחר חלה בסרטן בראש וניצל..הייתי חזקה באותה תקופה.. הכוח שלי
הייה הוא.. ושהוא הלך הכוח הלך איתו..

רק המחשבה באותו רגע שאני הולכת לעבור שום תקופה כזאת ובלי כל הכוח שהייה לי.. גרמה
לי לחשק למות.. זה הדוד השני שחולה במחלה הארורה הזאת ..

באותה תקופה גם חברה הכי טובה שלי הייתה באילת והייתי ממש לבד.. הרגשתי שאין לי
עכשיו למי לפנות.. היתקשרתי אליו לספר לו.. ולהגיד לו שאני לא יהיה בבאר שבע בפסח..
הוא הבין ואמר שהוא ישתדל להגיע בחופש..

הוא עבר איתי את המשבר עם הדוד הראשון והוא הבין כמה שכואב לי עכשיו שזה שוב תוקף
את המשפחה..הייתי כל כך זקוקה לו באותה תקופה..כל כך..!

זה הייתה תקופה מאוד קשה... ולא הייה לי על מי להישען.. חברה שלי שהיתה באילת אפילו
טלפון לא הרימה לשאול לשלומי..וגם הוא לא היתקשר.. כאילו לא סיפרתי לו כלום...!

יום שבת אחרי פסח... נסעתי עם דודים שלי לבאר שבע לבקר את דוד שלי..

הודעתי לו שלושה ימים לפני... והוא אמר שהוא ידבר איתי...

הגענו לבאר שבע.. הלכנו לחברים של הדודים שנסעתי איתם ואז לדוד שלי.. לבקר אותו..
הוא היתקשר ואמר שהוא מיצטער ושהוא לא יוכל לראות אותי..

בעיתוי הכי לא נכון זה קרה.. הייתי שוברה ולא יכולתי לפרוק הכל החוצה כי דודים שלי
היו איתי כל שנייה.. הכל נישמר בפנים...

אחרי זה הלכנו לדוד שלי... ומצבו רק החמיר.. וזה רק הוסיף על כאבי...

בדרך חזרה ירדו לי כמה דמעות שלי שאף אחד ראה.. ושהגענו לחולון הלכתי לחברה שלי
לפרוק אצלה הכל.. הרגשתי שאני לא רוצה לשמוע ממנו יותר!!!

חודשיים אחרי מה שקרה.. דיברנו משהו כמו פעם בשבוע.. עד שיום אחד היתקשרתי אליו
לשאול לשלומו.. סתם.. בלי לדעת כלום..

פיתאום הוא אומר לי שהוא בחולון..קיצר.. שוב לא יכולתי לעמוד בפיתוי וניפגשנו..
וממש לא היתנהגנו כמו ידידים הוא נישאר אצלי שעה אפילו פחות והלך.. ואחרי זה כמובן
שוב הוא לא היתקשר איזה שבועיים כרגיל..

חודש אחרי זה נודע לנו שלדוד שלי יש עוד כמה חודשים לחיות..

חשבתי שזהו.. אין אני לא יכולה יותר..

אמא שלי הייה שבורה כמו שבחיים לא הייתה.. ואני עם טיפת החוזק שנותר בי הייתי צריכה
לעזור לה להיתגבר על זה.. כי יש לי רק אחות אחת בת 8..

ומור שוב לא עמד לצידי שהיתקשרתי אליו הוא היתנהג בקרירות .. (הוא טען שהוא עייף כי
הוא חזר מאיזה טיול...)

כל הלחץ בבית השפיעה עלי.. כל אחד חושב שרק לו קשה.. שרק הוא עובר משבר .. שרק לו
כואב ..היו הרבה מריבות וויכוחים בגלל כל הלחץ שהיינו שרורים בו.. וכל דבר קטן
השפיע עלי..

יום אחרי הידיעה הייה לי יום הולדת..

הוא לא שכח והיתקשר בידיוק יום לפני ב-12 בידיוק.. עם שיר ואיחול מזל טוב

לא רציתי לצאת לחגוג.. אבל אמא שלי היתעקשה וכך גם החברים שלי..

שבועיים אחרי זה.. ראיתי באווי שלו שהוא רשם:" מחר בחיפה יום שישי בחולון יום שבת
בראשון ויום ראשון בתל אביב.."

שלחתי לו הודעה "מה המצב?" והוא אמר לי שהכל טוב ושהוא בחולון עכשיו, ביומולדת שלי
דוד שלו ושמחר הוא חוזר..

אם הוא באמת הייה אוהב אותי הוא היה מוצא איזה חצי שעה לראות אותי.. אבל לא הייה
בראש שלו לראות אותי.. וכל כך הייתי זקוקה לו אחרי ידיעה שדוד שלי עומד למות.. שום
דבר לא הייה איכפת לו פשוט ככה.. אבל למרות הכל הרגשות שלי כלפיו לא מתו אלה רק
היתחזקו..

והינה זה הגיעעעעעע..

חודש אחרי היום הולדת שלי דוד שלי ניפטר..!!!

חשבתי שאני הולכת להישתגע אחרי זה...

כל כך קשה לי להיזכר ביום הזה ולכתוב על זה שדמעות מציפות את עיניי עכשיו..

הצלצול של אמא שהודיעה שזהו.. שדוד שלי נח עכשיו למעלה.. הבכי.. החיבוק של סבתא
שהייתה איתי שקיבלתי את הידיעה... הכל עולה בי עכשיו הכל..

אם אי פעם הייתה בי אמונה לאלוהים באותו הרגע איבדתי אותה..

יומיים אחרי זה נסעתי לבאר שבע לשיבעה.. לראות את אמא שלי שהייתה שם שבוע.. אמא שלי
הציע לי להודיע לו.. כי היא ידעה כמה אני זקוקה לו..למרות שיום אחרי שהכל קרה
נידברנו וראינו אחד את השני במצלמה .. הייתי זקוקה לו...

בהתחלה הוא אמר שאבא שלו יקפיץ אותו לבית של דודים שלי בבאר שבע עוד רבע שעה..
ואחרי כמה דקות הוא היתקשר ואמר שהוא לא יכול כי הוא צריך ללכת לעבוד..לא הבנתי איך
בן אדם יכול להיתגבר על כך הרבה דברים יחד..

יום אחרי זה נסעתי שוב לבאר שבע והפעם לא הודעתי לו..הוא לא הייה לי בראש.. בנות
הדודות הקטנות שלי באו (הן בנות 12) והייתי צריכה להיות איתן שמה..!

יום שבת נסענו שוב.. והשארתי לו הודעה מאיי סי קיו ושאני יהיה בבאר שבע ..

הוא היתקשר אלי 5 דקות לפני שהגענו לבית של דודים שלי.. שזה היה היום האחרון של
השיבעה..

הוא שאל אותי אם אני אוכל לבוא אליו וכמובן שלא סירבתי..

אמא שלי אירגנה לי הסעה ותוך 10 דקות הייתי אצלו בבית..

ניכנסתי אליו לחדר.. הייתי שקועה באיזה תמונה.. הוא משך אותי אליו נישק אותי וחיבק
אותי חיבוק ארוך.. אף אחד לא תיאר לעצמו כמה הייתי צריכה את החיבוק הזה..!

אחר כך הלכנו לסלון ראינו סרט.. הוא שם את הראש שלו על הרגל שלי.. ואחרי שעתיים אמא
שלו הסיעה אותי בחזרה לדודים שלי..

אחרי הפגישה כרגיל בקושי דיברנו.. עד שאני היתקשרתי וגם לא דיברנו הרבה..

ביום הראשון שלי תחילת שנת הלימודים החדשה..(3.9.04) הוא היתקשר..

והפעם לשם שינוי דיברנו עלינו... סיפרתי לו כמה זה הייה קשה לי.. והוא סיפר לי מה
הוא עבר.. ושהוא רוצה לראות את חברה שלו כל יום ולא פעם בחודש.. וזה קשה אם נתחיל
שוב בקשר חזק כמו פעם כי רק אחרי הפגישה הראשונה הוא הבין כמה המרחק משפיע ועוד כמה
דברים..

כל ראש השנה הייתי בבאר שבע..

לדודים שלי יש בית גדול ..וכל המשפחה ישנה שם! הייה קשה לעשות את ראש השנה בלי דוד
שלי.. אבל הרגשתי את הנוכחות שלו.. כאילו שהוא איתנו באותו רגע..!

לפני שערכתי את השולחן היתקשרתי אליו לאחל לו שנה טובה ולהגיד לו שאני בבאר
שבע..הוא ענה לי אבל הייה ניראה שהוא לא יכל לדבר הרבה..

הוא אמר לי שהוא אצל דודים שלו במושב.. ושהוא כבר ידבר איתי..הבנתי שגם החופש
הזה... בכל ה-4 ימים שאני הולכת להיות בבאר שבע אני לא ילך לראות אותו..!

יום לפני שחזרנו ... היתקשרתי אליו שוב..

לא יודעת איך אבל מצאתי את עצמי מחזיקה את הפלאפון ומחייגת אליו..

הוא הייה כבר בבאר שבע...

הוא שאל אותי אם אני עדיין בבאר שבע ואם כן... אם אני רוצה לקפוץ אליו..

תוך רבע שעה הייתי אצלו...

זאת הייתה הפגישה האחרונה שלנו.. (אני מקווה)

היתנשקנו והיתנהגנו ממש כמו זוג מאוהב.. הוא הייה ניראה מאוהב.. מאוד... אבל בין
ניראה לבין באמת מאוהב יש הבדל גדול..

מאוד נהנתי איתו..מאוד.. אבל אחרי הפגישה הזאת הבנתי שהכל כבר ניגמר..

הסיפור הזה כבר מזמן ניגמר וסתם משכנו אותו..

הוא שוב לא יצר איתי קשר חודש אחרי הפגישה.. והרגשתי שהמצב הזה פשוט נימאס עליי..

והגעתי למצב הזה.. שפשוט ירדתי ממנו כי אני החלטתי! ולא כי אמא שלי אמרה לי או חברה
שלי אמרה לי.. פשוט כבר הייה לי נימאססס מהמצב הזה..

זה לא שכבר לא אהבתי אותו.. פשוט לא יכולתי יותר..ואמרתי אם אני לא מפסיקה את זה פה
אני פשוט ישתגע..!

חודש אחרי זה הוא היתקשר והייתי אליו קרירה מאוד... השיחה שלנו הייתה בידיוק דקה..
עניתי לא בחוצפה .. מרוב כעס..

הייתי בטוחה שהוא יותר לא היתקשר..

אחרי שבועיים הוא שוב היתקשר ואמר שהוא מיתגעגע...

אמרתי לו שאני כבר לא.. זה לא שאני כבר לא אוהבת אותו..אבל אמרתי לו שהמצב הזה פשוט
נימאס עליי.. וזה גרם לי לשכוח ממנו קצת והוא הבין אותי.. ואמרנו יפה שלום.. ("הייה
נעים להכיר..")

ואז שלחתי לו הודעה באיי סי קיו שאנחנו נישאר ידידים ותמיד אני ישמח אם הוא
היתקשר..כדי שנסיים את הקשר עם הרגשה טובה..!

היום אני כבר שנה וחודשיים בידיוק!!! אחרי שהכל ניגמר.. ופיתאום יש לי מין הרגשה
שחוזר לי הכל.. אבל זה משהו מוזר.. כאילו.. כולם חושבים שכבר שכחתי ממנו ושאני כבר
לא מסתכלת לו באווי ולא איכפת לי ממנו.. ולכולם אני משקרת.. כי זה לא נכון..

אני עדיין חושבת עליו.. ועדיין ניזכרת ברגעים שלנו יחד.. ואני מפחדת שמה שאני
מרגישה עכשיו זה לא רק געגוע אלה שהכל חוזר אלי...

היו לי אחרי הפגישה הראשונה איתו עוד שני חברים.. לא אהבתי אותם.. המטרה שלהם הייתה
פשוט ליגרום לי להיתאהב בהם עם הזמן ולגרום לי לשכוח אותו..

אף אחד מהם לא הצליח...!

עד עכשיו אני חייה עם הרגשה שהסיפור שלנו לא ניגמר.. למרות שאני לא רוצה שההרגשה
הזאת תיהיה נכונה.. זאת מין הרגשה כזאת שמציפה אותי.. שהוא הייה האהבה הראשונה שלי
ויהיה גם האחרונה..

למדתי הרבה דברים בכל הזמן הזה..

שאסור לתכנן דברים.. הדברים שתיכננת אותם שנים יכולים ליפול עליך תוך דקה..

ושאם אתם אוהבים מישהו.. תלחמו עליו.. תלמדו מניסיונות של אחרים ואל תחכו לחוות את
זה כדי להבין.. כי אז כבר יהיה מאוחר מידי..!

היום שאני שנה וחודשיים אחרי הפגישה הראשונה שלי איתו.. אני רוצה להגיד לכם.. שאחרי
כל מה שעברתי בשנה הזאת אני ממש לא מרגישה כמו נערה בת 15 וחצי אלה כבר אישה..
שמוכנה לכל משבר שיתקוף אותה.. כי כל מה שאנחנו עוברים עושה אותנו חזקים יותר אך
מצד שני גם חלשים יותר.. תלוי איך כל בן אדם לוקח את מה שהוא עבר..



אני מקווה שתכתבו הרבה תגובות למה שרשמתי כי ממש חשוב לי לשמוע את דעתם בעיניין..



אי מייל :shaninos2@walla.co.il

איי סי קיו:296106872



בתודה מראש שני!