התקווה.. או בעצם מה זאת אהבה

אם זה לא מתאים לפורום הזה אני מבקשת להעביר
תודה

אני לא יודעת למה כתבתי את זה..
ואני בכלל לא יודעת למה אני מפרסמת את זה אבל שיהיה
אם בא לכם תקראו 😊

התקווה היא בעלת בריתה של האהבה, היא עיקשת ואינה זרה לנו..
רובנו ממשיכים לאהוב גם לנוכח קשיים, מכשולים וסכנות.
התקווה הזו, היא נחמתו של האדם על כל התלאות והייסורים, והיא שתיתן לו את הכוח לעמוד בהם..

אז חשבתי..
חשבתי שהתקווה שלי תנצח את הכל..
חשבתי שהאהבה שלי תנצח את הכל ..
חשבתי שיהיה לי את הכוח לעמוד בכל התלאות שעברנו..
אבל לא היה לי..
כל כך אהבתי אותו.. אהבתי אותו עד עימקי נישמתי וכן.. אני עדיין אוהבת
נפגעתי כאבתי הושפלתי אבל שום דבר לא שינה את מה שיש לי אליו בלב..
ידעתי שהפרידה הזו תהיה קשה ידעתי שההתמודות תהרוג אותי
הרי כל הדברים שעשיתי במשך השנתיים וחצי שהיינו ביחד היה רק איתו, עשיתי איתו הכל ביחד!
התלותיות הרגה לנו את הקשר
גם הקנאה שלי לא הוסיפה הרבה
הייתי פרנואידית פחדתי תמידית
פחדתי שיעזוב אותי פחדתי שילך עם אחרת
וזה קרה נפרדנו אחרי שנתיים וחצי של עליות ומורדות..
הרבה מיוזמתי הרבה מיוזמתו
נפגעתי ממנו
נפגעתי שהוא לא נתן לי להרגיש שאני חשובה לו ושהוא רוצה אותי איתו בכל דבר
זה הרג אותי
ובאיזשהו מקום גם את הקשר שלנו
אני חושבת על כל התהליך הזה שעברתי אחרי הפרידה
ומבינה כמה התבגרתי מאז
כמה אני יודעת לתפוס דברים בצורה שונה הגיונית יותר
פחות ריגשית.. אמוציונאלית
הלב שלי נשבר הייתי מתה בערך חודשיים לא קמתי מהמיטה
לא עבודה לא פסיכומטרי לא אוכל כלום!!
רציתי אותו רציתי אותו בחזרה
לא רציתי לוותר על האהבה הגדולה שהייתה לי
הייתה לי תקווה
אולי.. אולי שוב נחזור
אולי אחרי הטיפול שאני עוברת
כן עדין עוברת
והפסיכולוג הזה שרק עשה לי טוב
הבנתי כל כך הרבה
ולמדתי על עצמי המון
על מישהי..
שיודעת לתת ולהקריב
ואז לא ידעה לשים לעצמה גבולות כמו היום
שלא ידעה לשלוט בכעס
והיום היום היא פשוט בן אדם שליו יותר
אבל כנראה שזה לא יקרה
בחיים לא נחזור
הוא בטח המשיך הלאה
ואני..אני מנסה
אני מנסה וזה קשה
הייתי עם מישהו חודש וחצי
הכי הרבה זמן שבאמת ניסיתי
רצה אותי באמת.. אפילו מאוד רצה!
אבל אחרי הפרידה שלנו הלב שלי התכסה אבן
קשה לחדור ללב הזה
האהבה המשיכה והתשוקה שהייתה לי אליו
אני לא מוצאת במישהו אחר
גם לו בבחור שכל כך התאמץ ויצאנו חודש וחצי..
זה סתמי
הוא מנסה לחלחל ללב שלי ולא מצליח
הלב אטום
אולי לא רוצה להיפגע ולהישבר בשנית
אבל רגשית הוא לא השתחרר ממנו
רגשית הוא עדין רוצה.. הלב רוצה
ההיגיון הבין שהקשר לא היה בנוי טוב
שהקשר פשוט לא היה ועשה טוב לשנינו
אבל קשה לי להבין..
אולי זו הבעיה??
למה אהבה לא מנצחת??
אם יש סיכוי אמיתי אסור לוותר וצריך לנסות
למה תמיד אני זו שהייתי מלאת תקווה
שיש עוד סיכוי קטן
למה האמנתי בצורה עיוורת
אבל התשובה ברורה מאליה
אהבתי אותו ואני עדיין
בהרבה יותר ממה שאהב אותי..
עדיין הלב מרגיש
כן חשבתי עליו כל השבועיים האחרונים
המחשבות הטרידו את מנוחתי
האם גם הוא לפעמים מהרהר בי
האם גם לו לפעמים נצבט הלב במחשבה
אולי היה אסור לוותר
אולי היה צריך לנסות
כבר עברו 10 חודשים
ועדיין זה מפעפע..
מה זאת אהבה??
אולי זה הרגש שנמצא אצלי בלב

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישתפוה
כי עזה כמוות האהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבותיה"

היום התקווה כבר לא מקננת בליבי
ואני פשוט רוצה שתעקר משם
כדי שאוכל להמשיך באמת בחיי
כי הלב אוהב
אבל ההיגיון כבר זועק להמשיך הלאה..