זהו סיפור דמיוני לחלוטין שהמצאתי... אני עדיין ילדה שעולה לתיכון... (אם תקראו תבינו)
4 דפים ב- word בכתב 10.... חח מצטערת אבל תקראו אני מבטיחה שזה שווה....
"שבתות וחגים"
"אתה יודע איך הרגשתי
כשראיתי אתכם ברחוב לא מזמן
הייתי בסדר לא הראיתי שום סימן
אבל בלילה איך בכיתי
איך הרטבתי את הכר
למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר"
(יהודית רביץ, שבתות וחגים)
הכול התחיל ליפני 3 שנים. היינו יחד באותה כיתה בבית הספר היסודי. היינו ידידים טובים ובסוף השנה כל אחד עבר לבית ספר אחר – לחטיבה. מאז לא שמעתי ממנו מילה.
עד שיום אחד,כעבור שלושת השנים שבהן לא שמענו אחד מהשנייה, בחופש הגדול שבין כיתה ט' ל-י' המעבר בין החטיבה לתיכון, קיבלתי טלפון.
"הלו? רוני? מה קורה? זה מאור... מאור כהן מהיסודי...." קיבלתי קצת שוק ולקחו כמה שניות עד שעניתי בחזרה. "וואי מאור! שנים שלא דיברנו... מה נשמע?", "כן אני יודע, רוני, בא לך שניפגש?" הייתי ממש מופתעת! 3 שנים שלא שמעתי מהבן אדם ומי יודע איך הוא ניראה היום, את הקול שלו בקושי זכרתי...
"בשנייה הזאת אני קצת עסוקה, אבל עוד חצי שעה אין לי בעיה... רק – אפשר לדעת מה גרם לשינוי הפתאומי?" הייתי חייבת לדעת מה המניע של ידיד ילדות ישן להתקשר ולרצות לדבר איתי... "האמת היא ש... אני חייב לדבר עם מישהו ונזכרתי כמה ידידים טובים היינו אז... זו גם הזדמנות טובה לחדש קשרים גם בגלל שנהיה בתיכון ביחד..." הוא צדק, באמת אנחנו נהיה באותו תיכון ביחד, התיכון היחיד אצלנו באזור... "אין בעיה! אז עוד חצי שעה ניפגש ליד הקיוסק של חיים, ביי", "ביי" אמר מאור, והשיחה נותקה.
הייתי צריכה כמה שניות להתאושש מהשיחה הזאת, מעניין איך מאור ניראה אחרי 3 שנים... ליפני 3 שנים הוא היה ילד יפה מאוד, נקווה שגם עכשיו! תמיד הייתי נחשבת לילדה יפה, מקבלת מחמאות מאחרים...
החלפתי בגדים למשהו שאפשר לצאת איתו מהבית, קצת ליפ-גלוס, עיפרון שחור לעיניים – בלעדי שניהם אני לא יוצאת מהבית! העפתי מבט למראה והייתי מרוצה! לקחתי איתי מפתחות ופלאפון, טיק-טק ויצאתי.
אפשר לומר שקצת התרגשתי בדרך, אבל למזלי הדרך הייתה קצרה וכבר ראיתי אותו ליד הקיוסק. עדיין ילד יפה ואפילו חתיך, וריח הבושם היה מקסים בצורה לא רגילה.
"אהלן רוני...", נתנו נשיקה בלחי כמו ידידים טובים, "היי מאור... מה נשמע?", "ככה-ככה, אמרתי לך שאני צריך לדבר איתך..." הוא אמר בחיוך. התחלנו לטייל לנו לכיוון הים, זו הייתה שעת אחרי הצהריים חמה ותמיד איכשהו מגיעים לים בגלל הרוח. "כן, תשפוך הכול, אני שומעת..." חייכתי בתקווה שאני לא צריכה להיות פסיכולוגית היום. "טוב, אז מאיפה להתחיל? חבר שלי הכיר לי ילדה אחת שגרה לא רחוק מכאן. לאט לאט התיידדנו עד שנעשינו חברים. מפה לשם העניינים התקדמו עד שיום אחד היא פשוט זרקה אותי. וזהו – לחברים שלי נימאס לשמוע עליה וידידות שלי בכלל חושבות שאני צריך לשכוח ממנה... אז יום אחד עשיתי סדר בבלגאן שבחדר שלי, ונתקלתי באחד הפתקים שלנו שהתכתבנו פעם... היה כתוב משהו כזה: 'אל תדאג... יום יבוא והנסיכה שלך תגיע, תתקשר אליי ואני אעזור לך איך להתחיל איתה'".
הייתי קצת בשוק.. כי זכרתי את הפתק הזה! קצת גיחכתי גיחוך מבויש ונזכרתי שהוא פחד שהוא לא ידע מה לעשות כשהנסיכה שלו תגיע... "וואי מאור... זה היה מזמן, אז בשביל זה קראת לי? שאני אעזור לך להתחיל איתה?" שאלתי והבנתי שהיום – אני פסיכולוגית! "לא.. כבר היינו ביחד, והיא זרקה אותי! אמרתי לך, וחשבתי שמכוון שהבטחת, ומזמן לא התראינו, אולי תוכלי לעזור לי איך לחזור אליה, את התקווה האחרונה שלי! אני אוהב אותה מאוד!!!"
כבר הגענו לים. קניתי משהו קל לשתות והתיישבנו על איזה ספסל.
"יש לה מישהו עכשיו?" שאלתי, "לא, אין לה אף אחד כרגע, היא רק עוברת בין כל הבנים בלי לעצור" הוא ענה בקול חלש. קצת ריחמתי על מאור ברגע זה, לא הייתי במצב כמו שלו אף פעם.
"תיפגש איתה, ותסדרו את העניינים. תשאל אותה למה היא זרקה אותך ושאתה רוצה עוד צ'אנס" אמרתי את שלי ולגמתי עוד שלוק. "את לא מבינה, היא לא בחורה כזאת, כלומר, היא טענה שאני חייב להשתנות. שאני לא מגניב... שאני פחדן ולא עושה שום מהלך בנוגע ל... את יודעת..." הוא קצת הסמיק והסתכל לכיוון אחר. "אההה הבנתי... אז היא כזאת בחורה. אז אתה צריך ללמוד טכניקות שמשלבות קטעים כאלו ושעדיין לא נוגעות בקטעים האלו. הבנת?" נשמתי נשימה עמוקה וידעתי – מתחיל הג'וב שלי ואין דרך חזרה, הדבר האחרון שרציתי הוא לייעץ למישהו איך לחזור לחברה שלו שמסתובבת עם כל העולם, ועוד למישהו כמו מאור, שלמען האמת הוא באמת נראה טיפוס קצת משעמם... עכשיו מאור ענה, "לא ממש הבנתי, אבל אני אשמח שתסבירי לי למה התכוונת!", "תראה מאור, זה עניין פשוט מאוד. אתה יכול להיות רומנטי ולשחק איתה את המשחק שלה, אבל לא מעבר לזה. זה גם יכול להשאיר אותה עם טעם של עוד, שהיא תרדוף אחרייך... אתה רק צריך להתאמן קצת לפני שאתה יוצא לקרב..חח.." צחקתי, מאור? קרב? מקסימום הוא יכול להיות נושא הכלים.... "להתאמן? על מי אני בדיוק אתאמן?" מאור אמר וחשב קצת ופתאום התחיל לחייך חיוך ממזרי שכזה, שגרם לי לחשוד, ובאמת הייתה לי הסיבה... "אני יודע! את תאמני אותי! הרי הבטחת....!", "אני? מתי הבטחתי? בפתק? זה היה מזמן, באמת מאור שלא כדי, אני רק היועצת..." ניסיתי להסביר, באמת שניסיתי....
בסוף נשברתי ואמרתי לו שנעשה כמה פגישות שבהן אני אתן לו כמה רעיונות, לא יותר. מהים הוא ליווה אותי הביתה, וקבענו שלמחרת הוא יבוא אליי בערב ב-9, ומשם הוא הלך לביתו שלו.
עליתי לחדר שלי עייפה מההליכה המרובה לים, החלפתי למשהו נוח יותר, מחר יש לי יום ארוך....
למחרת בבוקר, או יותר נכון צהריים, הרי זהו החופש הגדול – כולם ישנו עד מאוחר, קמתי עם צלצול הטלפון של ענבר. החברה הכי טובה שלי הזכירה לי שהיום אחרי הצהריים אנחנו הולכות לקנות מתנה לחברה אחרת שלנו.... "רוני! הרי היום יום ראשון ותמיד ביום ראשון פותחים את הדוכנים היפים האלו, אולי נמצא שם משהו נחמד למתנה!", אמרה ענבר בהתרגשות בטלפון, "כן! אז תהיי אצלי ב-5 ואז נצא לקניון, ביי". לעומת הים, הקניון היה הרבה יותר קרוב, זה קניון קטן. את המסיבה עצמה הדס, החברה שחוגגת יומולדת, עושה ביום שישי הקרוב והיא מזמינה למועדון סגור את כל המי והמי וכולם יהיו שם! איזו התרגשות!
ענבר היא ילדה דייקנית ובדיוק ב-5 היא דפקה בדלת, פתחתי את הדלת ושתינו יצאנו החוצה והתחלנו ללכת לקניון. "נחשי מי התקשר אליי אתמול" שאלתי את ענבר, "מי?" היא שאלה בסקרנות רבה, "מאור... מאור כהן, מהיסודי, זה שהיה ידיד שלנו..." אמרתי, "וואו! מאור כהן! למה הוא התקשר אלייך?" היא שאלה בפליאה, "הוא רצה שניפגש. אז נפגשנו ומסתבר שהוא מצא איזה פתק שבו הבטחתי לעזור כשהנסיכה שלו תגיע... בכל אופן הנסיכה שלו זרקה אותו הוא רוצה שאני אעזור לו לגרום לה לרצות לחזור אליו... אשכרה פסיכולוגית..." אמרתי באנחה קטנה. "פשש... באמת פסיכולוגית, טוב מה אני אגיד לך, כל אחד והראש המעוות שלו..." אמרה ענבר בזלזול... אני מבינה אותה, גם אני הייתי מופתעת ולא רציתי להיכנס לכל הקטע הזה אבל מכוון שכבר "הבטחתי" אני לא יכולה לסרב.
הסתובבנו שעות בקניון, שעות! בסוף קנינו לה דיסק, חולצה ותיק שמתאים.... הגעתי הביתה בשעה 7 בערב, והתחלתי להתארגן. אכלתי ארוחת ערב, והתקלחתי והתארגנתי והתגנדרתי. הייתי מוכנה לגמרי בדיוק כשמאור דפק על הדלת. "היי מאור, בוא תכנס" אמרתי בחיוך. שוב הבושם המטמטם שלו נישא באוויר, לא יכולתי לעמוד בפני הריח....
"דווקא חשבתי שנוכל לטייל שוב בחוץ, יש רוח נעימה היום בערב" אמר מאור בנימוס. "אני גם חושבת שזה רעיון טוב, חוץ מזה, אחותי הקטנה עלולה להפריע..." השבתי ואז יצאנו החוצה.
כרגיל הרוח סחבה אותנו לכיוון הים הרגוע והשלו. אווירה קצת רומנטית הייתי אומרת אבל לא זו הייתה המטרה. מאור הוציא מהתיק שלו (שבאמת התפלאתי מה הוא החזיק שם) שמיכה דקה חלקה בצבע כחול ופרס אותה על החול, והתיישב. התיישבתי גם, מולו.
"אז איפה מתחילים?" שאל מאור כמו תלמיד חרוץ, "מה בדרך כלל הייתם עושים ביחד? יושבים ושותקים?" גיחכתי, "האמת? כן, זה בדרך כלל... וזה היה מאוס מאוד" אמר מאור בבושת פנים.
"על מה אתם בדרך כלל מדברים? איך שיחה מתחילה אצלכם?" שאלתי.
"אני שואל מה נשמע ואז מתחיל ריב קטן שהוא בדרך כלל על כמה שאני משעמם אותה ושהיא אוהבת חיים סוערים... היא אומרת בסוף שמזלי שהיא אוהבת אותי וככה נגמר הריב. עכשיו היא כבר לא אוהבת אותי. עובדה שהיא זרקה אותי..." הוא ענה בשילוב של כעס ועצב גם יחד, "אתה נשקן טוב?" שאלתי בישירות, לא האמנתי שאני יכולה להיות כל כך ישירה, בדרך כלל אני נעשית שתקנית בנושאים האלו, אבל עם מאור הרגשתי שלב אחד מעליו. "אני לא יודע אם אני טוב, אבל אני יכול להגיד שהיא ידע לנשק מצוין...." ענה מאור וחייך מעט כשניזכר בנשיקות שלהם... "אז תחשוב איך בדיוק, אולי בכלל זו הבעיה. הנשיקות הן דבר מאוד חשוב במערכת יחסים ואם תשתפר בנשיקות אז תהיה יותר מעניין..." אמרתי בגאווה. לא חשבתי שמאור ייקח אותי ברצינות, הרי הוא מאוהב רצח בנסיכה שלו.
הוא הסתכל עליי ישר לתוך העיניים, חייך וקצת השפיל את המבט. היה שקט והיה אפשר לשמוע את הגלים בברור. נשכבתי על הגב ועצמתי עיניים. חשבתי שמאור מנסה לחשב את הפעולות שלו כשהוא מתנשק עם הנסיכה שלו, זה מה שהוא היה אמור לעשות לפחות. ואז הרגשתי צל גדול מעליי, והשפתיים של מאור ושלי נצמדו, נפתחו מעט והלשונות שלנו שיחקו. הוא רכן מעליי ושם את ידיו כל אחת בכל צד כששאר גופו נימצא בצד ימין שלי, ככה התיישבנו. אני הרמתי את ידי וליטפתי את השער שלו ולאט לאט התרוממתי, תוך כדי הנשיקה. ואז הפסקנו, ופקחתי את עיניי ומולי היה ילד אחר, מאור שונה, לא אותו מאור שקודם הסתכלתי עליו. מאור חייך ומיד הפנה ראשו אל הים, אל הגלים. "כנראה שנשיקות זו לא הבעיה שלך..." אמרתי מיד. מאור היה נשקן מעולה, אין ספק.
"יש לי רעיון!" אמרתי בשמחה, "מחרתיים בערב, אתה לוקח אותי לדייט, ואולי שם נמצא את הבעיה שלך. כי ברור שנשיקות הן לא הבעיה פה..." חייכתי אליו והוא אליי. "סבבה, קבענו" הוא פסק.
התקפלנו וטיילנו חזרה הביתה. הוא ליווה אותי והמשיך משם לבית שלו.
את הלילה הזה אני לא אשכח עוד הרבה זמן, הבטן שלי כולה התמלאה פרפרים ולרגע שכחתי שבעצם הוא מאוהב בילדה אחרת ואני רק שפן הניסיונות שלו כרגע. בכל אופן, הרגשתי בעננים.
למחרת בבוקר קמתי מוקדם, עם המון מרץ! התקשרתי להדס והצעתי לה שנלך לבריכה יחד עם ענבר ועוד כמה בנות. עם מעט תכנונים ההצעה שלי יצאה לפועל. בזמן ששאר הבנות עשו מלחמת מים בבריכה, אני וענבר תפסנו קצת צבע. "ענבר... אתמול התנשקנו" אמרתי אליה בחיוך ממזרי, "מה?!?!? את ומאור? אבל חשבתי שהוא מאוהב בנסיכה שלו... איך???" היא קמה ממקומה בתדהמה גדולה "אני רוצה פרטים!" היא שאגה. קמתי גם אני והתחלתי בפירוט "קודם כל, ענבר, נפגשנו רק כדי שנוכל לדבר על הנסיכה שלו... חשבתי שאולי הוא לא נשקן טוב, הצעתי לו שיחשוב מה הוא עושה כשהוא מנשק אותה ובינתיים שכבתי ועצמתי עיניים. ואז, הוא בא ונישק אותי!!! מסתבר שמאור הוא נשקן לא רע בכלל!" צחקתי לעצמי מעט וענבר נשארה פעורת פה. "אני בהלם ממך רוני! סחטיין.. בסוף הוא ישכח ממה ויהיה איתך!" היא אמרה ופסקה. "אני לא חושבת, הוא מאוהבת בנסיכה שלו..." אמרתי.
הערב, הייתי עוד יותר מוכנה מהערב הקודם. היה זה ערב יום שני חמים והפעם נשארנו בבית. ההורים שלי יצאו עם אחותי הקטנה וישבנו בחדר שלי ושמענו קצת מוזיקה.
"בא לך ענבים? יש לנו, היום אימא שלי קנתה" שאלתי את מאור. אני אוהבת ענבים! "סבבה אין בעיה..." ענה מאור. יצאתי מהחדר לכיוון המטבח. הוצאתי מהמקרר ענבים, שטפתי אותם ושמתי בקערה. כדי להיות יותר שימושית גם מזגתי לשנינו משהו לשתות ושמתי הכול על מגש. אהיה מארחת למופת! החלטתי גם לשים מפיות ליתר ביטחון.... כשחזרתי לחדר, כמעט נפל לי המגש. כל החדר היה מואר בנרות שלי.... בעדינות הנחתי את המגש על השולחן ושאלתי את מאור "וואו, איך הדלקת את כולם?" זה הדבר הכי נורמאלי שיצא לי מהפה... "מצאתי מצית במגירה והחלטתי שככה יהיה הרבה יותר נעים. סליחה שחיטטתי" אמר מאור. "אין בעיה, פשוט זה קצת הפתיע אותי..." אמרתי בקול עדין.
המיטה שלי היא זוגית, וגם יש לי חדר גדול שיכיל אותה, אז האווירה הייתה ממש נוחה.
נשכבנו שנינו על המיטה עם קערת הענבים בינינו. מאור קטף ענב אחד מהאשכול ואכל. לאחר מכן הוא קטף ענב אחד ונתן אותו לי.... שנינו חייכנו, זו הייתה סיטואציה קצת מצחיקה.
"תגידי, יש לך קצפת? אני חולה על קצפת על ענבים!!!" שאל מאור בהתלהבות. אוקי, רגע... קצפת על ענבים? מוזר לחלוטין אבל נתגבר... קמתי והלכתי למטבח להביא קצפת... הבקבוק שלנו היה ממש מגניב כי זה מוציא קצפת כמו קצף של יום העצמאות!! חזרתי לחדר, נשכבתי על המיטה ונתתי למאור את הכבוד לרסס את הקערה בקצפת טעימה... עיניו של מאור היו נוצצות, כנראה יש לו תאווה לקצפת. דווקא לא רואים, הוא ילד חטוב ורזה!
אחר כך, הוא לקח קצפת עם האצבע שלו וליקק אותה. אז גם אני לקחתי קצפת עם האצבע ולפני שהכנתי את האצבע לפה, מאור עצר אותי, כנראה התאווה שלו לקצפת גדולה, כי הוא החזיק את ידי וליקק מהאצבע שלי את הקצפת.... אז הוא לקח עם האצבע שלו קצפת ונתן לי ללקק את הקצפת... הקצפת הייתה כל כך טעימה... התחלנו להאכיל אחד את השני.. בקצפת עם ענבים... יאמי!
החלטתי שנשתעשע קצת. לקחתי קצפת על האצבע שלי ומרחתי אותה על האף שלו! התחלנו מלחמת קצפת ענקית שבסופה שנינו היינו מלאים בקצפת!!! הלכו צחוקים... ואז עצרנו, התקרבנו, ושוב אותה נשיקה, מתוקה אף יותר. "מאור, זה בסדר מה שאנחנו עושים?" שאלתי אותו, "למה לא?" הוא שאל ולא ממש הבין למה זה לא בסדר... "למרות הכול, אתה רוצה לחזור לנסיכה שלך...” אמרתי ומיד קמתי והלכתי לשטוף פנים. כשחזרתי אמרתי "הנה, הראיתי לך שאפשר לשלב שני דברים מבלי שתצטרך לגעת בנושא סקס ואחרים, אולי כדי שתלך עכשיו" אמרתי בצורה קרירה. מאור קם וגם הלך לשטוף פנים. כשחזר, כיבה את כל הנרות ומיד יצא. לא ליוויתי אותו לדלת, אלא רק שמעתי את הטריקה אחריו. נשארתי לבדי בחדר החשוך, עוד לא מבינה אם מה שעשיתי בסדר או לא...
פתחתי את הרדיו, הדלקתי את האור והתחלתי להחזיר כל נר למקומו. בדיוק התנגן השיר שלי, שאני הכי אוהבת: יהודית רביץ-שבתות וחגים. "לבד על הגג, שבתות וחגים..."
למחרת בערב, הייתה לנו פגישה. דייט. כמו שאמרתי לו שהוא צריך לעשות, כדי שנראה מה לא בסדר.
הוא לקח אותי למסעדה, שמה לא ממש דיברנו, התרכזנו באוכל. זה היה התירוץ שלנו לא לדבר. "את שמה לב שלא ניסיתי להראות רושם מיוחד אחרי אתמול, למרות הכול, את הנסיכה שלי אני צריך להפתיע, לא אותך", מאור אמר בקרירות.כמו חץ בלב הבנתי שעשיתי טעות אבל הוא צדק, אני רק מאמנת אותו והוא מתאמן עליי.
"כן, שמתי לב. לא נורא. העיקר שתהיה בסדר עם הנסיכה שלך" אמרתי בשקט.
הגיע יום רביעי וקיבלתי ממאור טלפון סוער.
"רוני, את לא תאמיני מה קרה!" אמר מאור בלהט.
"מה? מה כבר קרה?" שאלתי, "אתמול פגשתי את הנסיכה שלי, והיא אמרה שהיא רוצה שנחזור להיות ביחד, שהיא מוכנה לתת לי הזדמנות נוספת!!!" הוא אמר בהתרגשות גדולה. קצת דקר לי בלב שהם חוזרים להיות ביחד... "אני שמחה בשבילך, תזכור את כול הטיפים שלי ואל תפשל הפעם! אני חייבת לזוז, ביי" אמרתי מהר, לא באמת הייתי צריכה ללכת, "תודה!!! ביי" אמר מאור והשיחה נותקה.
בדיוק ענבר צלצלה אליי, "היי רונ'וש... מה נשמע?" שאלה ענבר, "לא טוב, הנסיכה של מאור נתנה לו הזדמנות נוספת..." אמרתי בייאוש, "אל תדאגי, ככה זה היה אמור להיות... כנראה שהלילה שלכם בים והריב של הענבים..." היא צחקקה ".... לא אמרו לו כלום" היא סיימה את המשפט באופן רציני.
"לא חשוב, זה יעבור... אוטוטו המסיבה של הדס ושם אני כבר אכיר מישהו..." אמרתי...
יום חמישי היה היום הכי איטי בעולם... ירדתי לסופר לקנות לי משהו לאכול, זה מה שאני תמיד עושה כשאני עצובה... זרקתי על עצמי משהו לקחתי כסף וירדתי למטה. בדרך ראיתי מישהו מוכר הולך עם מישהי... זה היה מאור והנסיכה שלו!!! הם הלכו יד ביד ופתאום נעצרו, התנשקו והמשיכו ללכת... צבת לי בלב, אך לא הייתה ברירה, זו הדרך לסופר.... "היי רוני! תכירי, זו הנסיכה שלי! נסיכה, זאת רוני, ידידה שלי" אמר מאור בשמחה. "נעים מאוד" שתינו אמרו זו לזו. "אני קצת ממהרת לסופר אז כבר נדבר מתישהו" אמרתי ומיד ברחתי משם...
כשהגעתי הביתה כבר לא היה לי חשק לאכול. הרגשתי איך הדמעות חונקות אותי וזולגות על פניי. נשכבתי על המיטה שלי, חיבקתי את הכר, והתחלתי לשיר לעצמי קטע מהשיר שלי, שפתאום נשמע כל כך מדבר אליי: "אתה יודע איך הרגשתי, כשראיתי אתכם ברחוב לא מזמן, הייתי בסדר לא הראיתי שום סימן,
אבל בלילה איך בכיתי איך הרטבתי את הכר למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר..."
למחרת קמתי בלי הרבה מצב רוח, עשיתי את הדברים הרגילים שאני בדרך כלל עושה, כל בוקר.
קבעתי עם ענבר שתבוא אליי שעה לפני המסיבה, שנוכל להתארגן ביחד. הזמן זחל כל כך לאט.
איכשהו הצלחתי להכריח את עצמי להיכנס למקלחת, ולהתלבש לקראת המסיבה.
תקפה אותי מן עייפות כזו...
"שלום לך רוני!!! מה נשמע?" זה הדבר הראשון שענבר אמרה כשפתחתי לה את הדלת, "לא משהו, אבל נתגבר" עניתי בעייפות. "למה לא משהו? עוד מעט המסיבה... את יודעת תשכחי קצת ממאור ותתחילי להכיר בנים חדשים... הא?" אמרה וצחקה, "כן, כנראה... אתמול פשוט ראיתי אותו ואת הנסיכה שלו בדרך לסופר... מחובקים..." אמרתי באנחה קצרה, "אויש שטויות! הכול יעבור לך היום במסיבה!" אמרה ופסקה.
אכן, כשהגענו למסיבה, המצב רוח שלי התחיל להשתפר. אמנם לא קיבלתי שום הצעה משום בן לרקוד אבל האווירה של השמחה עודדה אותי. כמובן שאמרנו מזל טוב וחיבוקים להדס שבכלל הייתה בעננים, ניסתה להיות עם כולם באותו זמן. "רוני, תנחשי את מי הזמנתי לפה?" שאלה אותי הדס, "מאיה! והיא באה עם החבר שלה, מאור. אם את זוכרת אותו מהיסודי". אז מאיה קוראים לה... מה הקשר שלה ושל הדס בכלל?, "כן, אני זוכרת את מאור. האמת שלא מזמן חידשנו את הקשר..." אמרתי ומיהרתי למקום אחר בתקווה שלא אתקל במאור ומאיה.
התחלתי להתרחק לכיוון השירותים ושמה בפינה קטנה של המועדון ראיתי את מאור ומאיה עסוקים באחד הטיפים שנתתי למאור, אך מהר מאוד מאור שם לב שאני עומדת שם, לצערי. "היי רוני, לא ידעתי שתהיי פה... את חברה של הדס נכון?" שאל, "כן, אנחנו חברות טובות. היי מאיה. מצטערת מחכים לי" אמרתי ומיהרתי לשירותים. לא ידעתי מה לחשוב באותו רגע, הם חזרו להיות ביחד כנראה... הייתי צריכה לנשום קצת אוויר ויצאתי החוצה והתיישבתי על המדרכה. לא עבר הרבה זמן, ומאור הופיע לידי והתיישב גם הוא.
ממש לא רציתי לדבר עכשיו עם מאור, שילך למאיה הזאת שלו ושיעזוב אותי בשקט.
"מה קרה רוני?"
"שום דבר, למה אתה לא עם מאיה שלך במסיבה?" שאלתי שאלה רטורית בלעג.
"אמרתי לה שזה לא ילך בייננו", אמר בשקט, "והנשיקה מאוד מעידה על כך" אמרתי.
מאור קצת צחק, הוא הבין, "אני פשוט אוהב מישהי אחרת" והסתכל לשמיים, בהה בכוכבים.
"תשכח מזה, אני לא עוזרת לך שוב!" אמרתי וקמתי והתחלתי ללכת לכיוון כלשהו, לא משנה איזה העיקר רחוק ממאור, שכל כך הכאיב לי באותו רגע למרות שהוא לא ידע את זה בעצמו. שמעתי את מאור קם מאחורה ומתחיל לרוץ עד שהדביק אליי את הקצב. "רוני, אני לא יודע איך עלייך עברו שלושת הימים הקודמים, כי מאז שהתקשרתי אלייך אני מרגיש בן אדם אחר. מאיה ממש לא הטיפוס שלי כבר, ואני שמח שנפגשנו" אמר ונעצר. עצרתי גם אני והסתובבתי אליו. "אני לא יודעת מה איתך אבל זאת המסיבה של חברה שלי ואני לא אפספס אותה" אמרתי ומיד הלכתי ונכנסתי פנימה למועדון.
את שאר הערב ניסיתי להעביר איכשהו בשילוב של שתייה דיבורים וריקודים. לא היה לי כוח לכלום.
אני וענבר נשארנו אחרונות, מכוון שהיינו החברות הכי טובות של הדס ועזרנו לה שם. הגענו הביתה מאוד מאוחר, וכנראה זה מסביר למה קמתי מאוד מאוחר, אחרי הצהריים!
הכרחתי את עצמי ללבוש משהו נורמאלי, אולי הבגדים ישפרו את מצב הרוח. לגמתי עוד שלוק מהקפה ולקחתי עוד ביס מהבורקס.
דפיקה בדלת. מוזר, לא הזמנתי אף אחד וגם לא היה אמור להגיע משלוח.
פתחתי את הדלת בלי לומר מילה. "אני רוצה להראות לך משהו" אמר מאור בקול שקט, "אני מקווה שאחרי זה תסלחי לי". עדיין לא אמרתי כלום, רק הסתכלתי עליו פגועה עוד מאתמול. לא לקחתי איתי כלום ופשוט באתי אחריו. הלב שלי לא רצה לדעת יותר. כל הדרך שתקתי, רק הנהנתי עם הראש למשל כשהוא שאל אם נפגעתי מאתמול. הפעם לא הרוח סחבה אותנו לים, אלא מאור. הוא פרס את השמיכה הכחולה שלו על החול והורה לי להתיישב, וישב גם הוא. אחד מול השנייה.
שנינו נשכבנו על השמיכה, מסתכלים על השמיים הורודים. "מה רצית להראות לי?" שאלתי, "את השקיעה... וכמה שאני אוהב אותך" ענה. התרוממתי שוב, רציתי לראות את השקיעה. בדרך כלל אני לא שמה לב כשהשמש שוקעת ותמיד מתחרטת שלא הלכתי לים לראות את השקיעה, זו הזדמנות נהדרת לצפות בה. מאור גם התיישב וליטף לי את הלחי בעדינות, "אני מתגעגע אלייך" לחש.
עברה בי צמרמורת קלה כשהוא אמר את המילה 'אלייך', אכן מדובר בי למרות הכול. הסתובבתי אליו וחיבקתי אותות חזק חזק, הוא החזיר לי אותו חיבוק, ואז לא יכולתי לשמור יותר בבטן והתחילו לזלוג להן הדמעות... אט אט... "רוני, למה את בוכה?" שאל כשעוד אוחז בי בזרועותיו. ניגבתי את הדמעות וניסיתי להגיד מה שתמיד חשבתי, "אני בוכה כי... גם אני מתגעגעת אלייך.... ואוהבת..." הסתכלתי אליו ישר לתוך העיניים הנוצצות שלו ושוב חיבק אותי.
ככה ישבנו מחובקים במשך אולי נצח, ככה זה היה נראה לי... יום שבת בשקיעה, היה יום קסום ועייף בשבילי. כבר לא לבד על הגג... והשורה " למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר" כבר לא תקפה לגביי...
היינו הזוג המלכותי של השכבה, כל תקופת התיכון היינו ביחד. יצא גם ששירתנו באותו בסיס ונורא שמחנו, כי היה לנו אחד את השנייה כל הזמן גם בצבא. היינו מאוהבים נצחיים... ההורים שלי אהבו אותו וההורים שלו אהבו אותי. אפילו האחים שלנו הסתדרו.
כיום, אני לומדת תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, ומאור? מאור היום הוא שף בתחילת דרכו, שהמתכון המצליח ביותר שלו הוא ענבים עם קצפת...
