[size=24]ע
עד כמה שווה הזמן? מהו ערכו? את מי לשאול כאלה שאלות?
אם אתה רוצה להבין מה ערכה של שנה
תשאל תלמיד שנשאר כיתה
אם אתה רוצה להבין מה ערכו של חודש
תשאל אמא שילדה פג
אם אתה רוצה להבין מה ערכו של שבוע
תשאל עורך עיתון שבועי
אם אתה רוצה להבין מה ערכה של שעה
תשאל אוהבים המחכים לפגישה
אם אתה רוצה להבין מה ערכה של דקה
תשאל אדם שפיספס רכבת
אם אתה רוצה להבין מה ערכה של שנייה
תשאל אדם שעבר תאונת דרכים
אם אתה רוצה להבין מה ערכה של אלפית השנייה
תשאל ספורטאי שזכה במדליית כסף
[size=24]ע
פעם אחת, כשעסקתי בשיפוץ של בית חווה ישן, שכרתי את שירותיו של אינסטלטור שיטפל בכל ענייני הצנרת של הבית.
אחרי שסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, יצא אל האוטו שלו וראה שיש לו פנצ‘ר.
לא נעים, חשבתי לי. אחרי יום כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ‘ר.. אבל הוא עשה את זה בצ‘יק צ‘ק, וכשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג של הטנדר שלו.
ניסה להתניע ו... כלום. המנוע שבק חיים.
איזה מזל ביש, הרגשתי ממש לא נעים בשבילו. מיד הצעתי לו טרמפ הביתה. כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי להיכנס ולהכיר את המשפחה שלו.
בעודנו פוסעים לעבר דלת הכניסה של הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו.
על מפתן הבית, שניה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו בחיוך רחב ושמח, הוא חיבק את שני ילדיו והניף אותם באוויר בעליצות, ונתן נשיקה אוהבת לאשתו.
לא יאומן שהאיש קשה היום הזה, שאני עד לעבודה המתישה וליום הנורא שעבר עליו, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ ושמחה כשנכנס הביתה.
בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי. עברנו ליד העץ שבצד השביל והייתי כל כך סקרן שלא יכול להתאפק ושאלתי אותו מה זה היה, הקטע עם העץ.
"אה, זה מאד פשוט", ענה לי "העץ הזה הוא עץ הצרות שלי. אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה בלתי נמנע שיהיו לי צרות ובעיות וקשיים. אבל דבר אחד בטוח, הצרות האלו לא שייכות למשפחה שלי, לאשתי ולילדיי. לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה את כל הצרות של אותו יום על העץ, ומבקש מאלוהים שיטפל לי בהן.
ואז, למחרת בבוקר, כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח מעליו את הצרות שנשארו שם. ואתה יודע מה, ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ
בבוקר להוריד את הצרות ממנו, תמיד תמיד יש עליו הרבה פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי שם בלילה הקודם..
אז לכו תדעו, או שבאמת אלוהים שלו מטפל לו בצרות בשעה שהוא ישן (צריך לנסות את זה פעם..), או שהשעות שעוברות נותנות פרספקטיבה אחרת לדברים...
[size=18]ל
היו היו שני חברים שחצו את המדבר.
בנקודה מסויימת לאורך המסלול היה להם ויכוח לאיזה
כיוון לפנות ואחד סטר לשני על פניו.
פניו של האדם שנסטר היו אדומות, הוא נפגע מאוד ובלי
לומר דבר כתב על החול - "היום חבר שלי סטר על פני".
הם המשיכו ללכת והגיעו לנווה מדבר.
היה חם והם החליטו לרחוץ במים.
המים בנוה המדבר היו קרירים ונעימים וגם מתעתעים
- וזה שנסטר על פניו החל לטבוע. חברו שחה אליו ומשה
אותו מהמים. אחרי שנרגע מהזעזוע ישב וחקק באבן -
"היום חבר שלי הציל את חיי".
התיישב לידו חברו ושאל - "למה אחרי שסטרתי לך על
הפנים - כתבת בחול ולמה עכשיו אתה כותב באבן?"
חברו חייך אליו ואמר: "כשאנחנו נפגעים מחבר עלינו
לכתוב זאת בחול כדי שרוחות הסליחה ימחקו את הכאב
מלבנו. ושמשהו נפלא ונהדר קורה בחיינו עלינו לחקוק
זאת באבן ולזכור זאת תמיד בלבנו... במקום בו הרוח
לא יוכל למחוק את הזיכרון.
למדו גם אתם לכתוב על החול ולחקוק באבן.
[size=24]א
ארבעה נרות דלקו לאיטם.
הכול סביב כה שקט, אפשר היה לשמוע לחשם.
אמר הנר הראשון:
"אני השלום!"
מעטים מדי עושים מעט מדי לקיומי, אני חש שקיצי קרב.
ולהבתו דעכה לאיטה עד שנפחה נשמתה....
אמר הנר השני:
"אני אמונה!"
לדאבוני הרב מסתדרים היום בלעדי.
אינני מוצא הצדקה כלשהי שאוסיף לדלוק עד סופי.
כשסיים הנר את דבריו רוח קלה כיבתה אותו ולא יסף עוד...
הנר השלישי חיכה בסבלנות לתורו ואמר בצער:
"אני אהבה!"
אין בי עוד כוח להוסיף ולדלוק.
האנושות חדלה להעריך נכונה את חשיבותי.
האנשים הפסיקו לאהוב אפילו את הקרובים להם ביותר.
מיד לאחר שסיים לומר את דבריו נפח את אורו...
לפתע...
נכנס לחדר ילד , הבחין בשלושת הנרות הכבויים.
"אתם אמורים לתת מאורכם עד כלותכם".
אמר הילד ולא הצליח לעצור את פרץ דמעותיו.
ואז אמר הנר הרביעי:
אל חשש פעוטי,
כל עוד דולק אני שנינו נצליח לשוב ולהצית את הנרות הכבויים,
אני "התקווה"!
בעיניים בוהקות, לפת הילד בנר התקווה והצית את הנרות הכבויים.
להבת התקווה אסור לה שתכבה לעולם.
כל אחד מאתנו מחויב להתמיד ולטפח
תקווה, אמונה, שלום ואהבה !!!




