"אני אוהב אותך! אל תשכחי...",כך נפרדנו לפני שנתיים,עם המון דמעות כשטסתי לחו"ל לבדיקות רפואיות.
לפני יומיים התקשרתי לעדי.
"מה????????" עדי צרחה לי באוזן,"חוזר חוזר???",עדי התחילה לבכות...היא ילדה רגישה וזה מה שמשך אותי אליה מהתחלה...
כשהמטוס נחת והגענו אל נמל התעופה שמעתי את עדי קוראת לי,רצתי אליה(למרות שכמעט לא זיהיתי אותה) וחיבקתי אותה חזק חזק,"איך גדלת עדי!!" אמרת לה וניגבתי את הדמעות.
"אתה לא יודע כמה התגעגעתי!" היא אמרה בשקט
"גם אני נשמה! את לא יודעת כמה היית חסרה לי!! כל הזמן חשבתי עלייך",אמרתי לה ונתתי לה נשיקה ארוכה ארוכה.
בדרך לבית עדי סיפרה לי המון חוויות שקרו לה כשלא הייתי בארץ שנתיים וגם אני סיפרתי לה מה עבר עליי.
"התגעגעתי למבט שלך",היא אמרה לי.
"עדי אני כל כך אוהב אותך!" הגענו לבית.הכל נשאר כמו שהוא.כל כך התגעגעתי לשקט הזה,למיטה הישנה שלי,לחדר שלי,לדברים שלי ולעדי שלי!
"לא ניפרד שוב לעולם!" עדי אמרה לי,אבל זה לא היה כל כך נכון.
עדי לא יודעת שחזרתי לארץ רק לחודשיים ושאני עובר לגור בלונדון ששל יש רופאים טובים לטיפולים שלי,לא יכולתי לספר לה,לשבור אותה,לראות אותה בוכה מולי...
עברו ימים,שבועות,חודש ועוד חודש,כל כך נהנו יחד! עדי עשתה אותי מאושר,אבל הגיע הזמן לחזור...ועדי לא יודעת על זה.פשוט לא יכולתי לראות אותה נשברת...כמו אז לפני שנתיים...
ביום האחרון לפני שיצאתי מהבית לכיוון שדה התעופה,כתבתי לה מכתב:
"עדי מתוקה שלי!
כשתקראי את המכתב הזה,אני אהיה כבר במטוס.
מצטער שלא סיפרתי לך,לא רציתי שתבכי,ובשבילי אל תבכי עכשיו!
אני נורא אוהב אותך ואני לא אשכח אותך בחיים!
את האהבה הראשונה והיחידה שהיתה לי-את לימדת אותי לאהוב,
להרגיש,את גרמת לי כל הזמן לחייך כשעצוב,הפכת כל דבר רע לטוב,
אני לא אשכח בחיים את החודשיים הכי יפים שנתת לי.
אני מצטערת שאני שובר לך את כל הציפיות,השאיפות,התקוות,החלומות.
סליחה!
אני מבטיח לחזור לבקר-אני זוכר אותך תמיד!
אני אוהב אותך לעולמים!!
אלעד"
עדי נגבה את הדמעות והסתכלה שוב בטלוויזיה.היה מבזק מיוחד. מטוס ללונדון התרסק וכל הנוסעים שהיו במטוס מתו,ואיתם אלעד שהיא כל כך אוהבת.
ואפילו לא נפרדה ממנו.
עכשיו היא מרגישה חזקה,היא מרגישה שמישהו שומר עליה.
מישהו שהיא אוהבת...
מקווה שאהבתם...
אמממ... זה נורא יפה.. אבל למה בפורום הזה..
שימי את זה בכללי כולם יכנסו!
איך שמים...?וזה היה בטעות...אין לי מושג למה...
ממש יפה..אהבתי..שניה אני אעביר את זה לפורום אחר
אהבתי !
קצר אבל....
עדיין אהבתי! תמשיכי לכתוב!
אני מקס
אני.. אישית... אבל אישית!!!! כמו פיצה אישית... חח סתם..
אהבתי נורא
אהבתי נורא!!
יא איזה מרגש...ועצב...וואי...יש כישרון!!! תמשיךךךך ככה!
וואי סורי בובה!
איך קוראים לך? אני אלו'ש בת 13...סליחה!!!!!!!!!!!!!!!!
סיפור נורא מרגש וכואב, הלוואי וזה לא יקרה לאף אחד.
איבדתי את דובי שלי, הוא טס לחו"ל לחצי-שנה.
אני חווה את ההרגשה הנוראה הזו, לצערי.
קוראים לי דגנית ואני בת 16...
אני תותי וחבר שלי זה פרוטי בגלל זה הכינוי שלי...אבל פרוטי חבר שלי ביום שבת(שזה במקרה יומולדת של אבא שלי) טס לשיקגו לגור עם ההורים שלו,שנינו בני 16(אפילו נולדנו באותו יום ואותה שנה...) ועופר חבר שלי לא יכול להישאר פה לבד-וההורים שלו לא רוצים...בקיצור...עצובבב!!!
את הסיפור הזה כתבתי כעיקרון לפני שנה והקדשתי אותו לחבר שלי כי ככה הכרנו בערך...חברה שלו לשעבר טסה לחו"ל ואני הייתי שם בשבילו לפני שנתיים ואחרי חצי שנה נהיינו חברים...
איך שגלגל מתהפך.......שמחה שאהבתם!!
איזה סיפור מהמם... תמשיכי לכתוב מאמי!
יאוו איזה סיפור נחמד!1 מאוד מאוד..!!
תמשיכי כך..!1 :wink:
תותיLOVEפרוטי,
ממשששש מהמם!!
קצת קצר אבל חפיףף
