מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
הקירות ספגו את כל הצרחות, אף אחד לא בא לעזרה.
אפילו אלוהים כבר שכח ממזמן את החדר הקטן הזה שבו אני יושבת,
בכלל.
כולם שכחו את פיסת האדמה שדרכתי עליה במשך השנתיים האחרונות.
ברגע של טרוף חושים צנחתי מהמיטה ורצתי לכיוון הדלת, ממששת את הרצפה ומחפשת נואשות אחרי טיפת התקווה שלי.
מתחת למיטה, מאחוריי הארונית ומחוץ לדלת.
עד שמצאתי.
אגרפתי את פיסת האושר שלי בין ידיי, וכל כך שנאתי את עצמי, ואהבתי אותו.
ידי כאילו לא צייתה לראשי, לליבי, והכדור הוכנס לפה.
רגע לפני שבולעת, יורקת החוצה ופורצת בבכי.
"אני מכורה " משלימה עם עצמי לראשונה ומודה, עם כל הכאב שבעולם :
"אני מכורה "
עומרי נכנס לחדרה בערך שעתיים אחרי שעידו נעלם,
הוא מצא אותה ישנה על הרצפה, והרים אותה על ידיו,
נושא אותה בעדינות ובאהבה אל המיטה,
כל כך הרבה תמימות, חוסר ידיעה מוחלט של מה שהיה כאן קודם ..
הוא נושק למצחה ולוחש לאוזנה.
"מתי יהיה אפשר לשחרר אותה?" עומרי ניגש אל הרופא
"כבר מחר בערב יהיה אפשר לשחרר אותה, היא תהיה בסדר" הרופא חייך אליו חיוך מעודד
"בטוח שהיא תהיה בסדר" עומרי משדל את עצמו לחייך, כל כך פוחד עליה.
"אז" מתחיל הרופא לדבר "תגיע מחר ב7 בערב לחתום על מסמכים ולקחת אותה, כן?" חיכה הרופא לאישור
"בטח בטח.. אין בעיה" עומרי הנהנן בראשו וצעד אל הדלת
"אתה יודע" הרופא מהרהר עוד קצת ולבסוף אומר "רואים שאתה אוהב אותה"
עומרי מחייך אליו
"היא תצטרך הרבה תמיכה מחברים, במיוחד מחבר שלה" הרופא שוב מחייך את אותו החיוך הקבוע והחביב שלו
עומרי הנהן בראשו והוסיף "אני יודע, תודה לך"
"ערב נעים" קולו של הרופא מלווה את עומרי בצאתו מהחדר.
"היה לך טעים?" שאלה אותי האחות שבינתיים פינתה את צלחות ארוחת הבוקר מעל מיטתי
"ממש כמו בבית" עניתי וחייכתי אל אותה אישה מבוגרת, שפלאות הגיל כבר ניכרו על פניה הקורנות,
היא הזכירה לי את סבתא שלי, ואת הטיפשות שלי.
"אני שמחה מאמלה.. ניפגש מחר" היא חייכה ובשריקת חורקת ונשנית של אותם גלגלי מגש האוכל היא התקדמה לכיוון הדלת,
כשבדלת קידם את פניה עומרי " לא, היא כבר לא תפגוש אותך מחר" הוא השתתף בשיחה
"למה?" שאלנו שתינו באותה נימה של הפתעה, איך הוא הגיע לכאן
"את משתחררת היום" הוא ליטף אותי בקולו ושלח חיוך אחד מאותם החיוכים השמורים והיפים ביותר שלו לעבר האישה הזקנה
היא החזירה לו חיוך והביטה בי מבט נוצץ, מלא משמעות ואמרה "שיהיה לכם בהצלחה"
ושוב חריקות של אותם גלגלי מגש האוכל, אך הפעם הם הלכו והתרחקו מחדרי.
עומרי התקרב למיטתי והתיישב שלוב ידיים על הכיסא העגול
"היי לך" חייכתי אליו
"שלום" הוא ענה בקרירות, עדיין לא עבר לו מאתמול
"עדיין כועס עליי?"
הוא הנהן בראשו
"מתי תפסיק לכעוס עליי?" ניסיתי לצוד את מבטו "אה עומריקוש?"
הוא משך בכתפיו
"אני מצטערת, לא התכוונתי" הוא לא הרפה מכעסו "לא התייסתי אליך כמו שמגיע לך, אני מצטערת " הודיתי באשמה
עדיין ידיו היו שלובות, ומבטו עדיין היה נעול על הרצפה.
"עומריקוש" ירדתי מהמיטה ופסעתי לכיוונו, מתיישבת עליו "אני מצטערת" הרמתי את ראשו בעזרת ידיי וחייכתי אליו
"ההתחנפויות האלה לא יעבדו עליי כמו תמיד" הוא שחרר משפט אל האוייר
"או.. סוף סוף אתה מדבר" חייכתי והוא שלח אליי מבט כועס "נווו עומרי אני מודה שהייתי טיפשה"
שרירי פניו המתוחים החלו להרפות "ומה עוד?" שאל כעיניו עדיין סופרות בלטות
"ואטומה.. ועקשנית..והיסטרית..ועצבנית.." יכולתי להישבע שחיוך ערמומי נסוך על פניו
לפתע הוא הרים אליי את ראשו "וכפויית טובה?" הוא היישיר מבטו אל תוך עיניי
"הפפפפה.. קצת נסחפננו " התרגזתי,
וצחוק מתגלגל פרץ מעומרי "אחחח, את משהו את" הוא חייך
"סולח לי?" הידקתי את ידיי סביב צווארו
"סולח" הוא התקרב לעברי
"יישש, אוהבת אותך" נשקתי לו בלחי וקמתי מעליו
"יאאלה יוצור, קומי להתלבש אנחנו נוסעים הביתה" הוא חייך אליי ואני אליו.
פתאום תקף אותי מרץ.
עליתי על המיטה, נעמדתי עליה והחלתי קופצת
"משוגגעת רדי משם" עומרי לא הבין מה נפל עליי
"תקפה אותי שמחה, עומרי נו בבווא" אמרתי בעודי קופצת קפיצות גבוהות ומניפה את ידיי לצדדים
"לא בא, זה לא יעזור לך" הוא שוב התייש על הכיסא
"אני יודעת שאתה מת לבוא, תשתחרר קצת" שוב קופצת, ונוגעת עם הידיים בתקרה
"אני ממש לא מת לבוא ואל תכניסי לי מילים לפה" הוא כעס
"טוב, טוב, בכייני" הוצאתי לו לשון והמשכתי לקפוץ משחררת את כל האנרגיות החיוביות שתקפו אותי לחדר
"אל תקראי לי בכייני" הוא אמר והתרומם מהכיסא מרים רגל אל עבר המיטה "ותעשי לי מקום" רגל שנייה על המיטה, והההופ אנחנו קופצים .
"נכון זה כייף?" קראתי לעברו קופצת במקומי קפיצות קטנות
"כן, כיף ארנבת שלי" הוא חייך אליי והמיטה החלה להשמיע קולות חריקה כל פעם כשרגלינו נחתה עליה
"יא שמןןן המיטה חורקת בגללך" צחקתי אליו
"אניי ששמן? אאאה?"
"ככןן אתה ששמן" שוב מוציאה לו לשוון
"אאאי" הוא יילל "שלא תעיזי להוציא לי לששון" הוא ציווה
"אחחרת ממה...?" התגריתי בו
"אחחררת........" הוא אמר ולפני שסיים את המשפט קפץ עליי ושנינו נחתנו על המיטה,
זה מעל זה
"אחרת ממה?" שאלתי, מנסה לסדר את קצב נשימתי, עומרי היה מעליי
"אחרת אני אוציא לך את הלשון" עומרי הסתכל אל תוך עיניי, במבטו היה משהו שלא הצלחתי לקלוט
"תוציא" הבטתי אל תוך עיניו
הבושם שלו שיכר את חושיי וקצב נשימותיו התמזגו עם שלי..
הוא היה קרוב אליי מתמיד..
את הרגע הזה קטע הצחוק שלי "עכשיו אני באמת מבינה שאתה נמשך אל בנים"
"איך הבנת?" הוא היה עדיין קרוב אליי, אך עיניו, משום מה, התרחקו
"עוד שנייה והיינו מתנשקים" צחקתי אליו "תמיד רצית להתנשק עם הומו" אמרתי והפכתי אותו על גבו,
התקרבתי אליו מחייכת
"רדי ממני מטורפת" עומרי ניער אותי מעליו והתיישב בחיוך על המיטה
"טוב.."
"טוב.." אמרנו ביחד אחרי שתיקה ממושכת
"אתה קודם"
"את קודם"
"לא אתה"
"לא את"
"דייייי"
"דייייי"
שנינו נשפככנו מצחוק .. תמיד היו יוצאים לנו קטעים שהיינו מדברים ביחד
"אז.. אני אזוז לחתום על המסמכים שלך..ולדבר עם הרופא" הוא נעל את נעליו וקם המיטה
"אוקיי.. ואני אתארגן בינתיים" חייכתי
"אוקיי... אני אבוא לקחת אותך כשהכל יהיה מוכן" הוא סידר את בגדיו, יישר את חולצתו ובדק את מצב שיערו
"אוקיי.." אמרתי והתיישבתי על המיטה
"אוקיי.." הוא ענה, עדיין עומד במקומו, מביט בי
"סבבה" הנהנתי בראשי
"סבבה" הוא חייך
ואני צחקתי "נו לך"
"הלכתי" הוא חייך
"וואו, זה היה מוזר" אמרתי כשהדלת נסגרה, ונזרקתי עם ראשי על הכר
תוך שנייה נפתחה הדלת
"נו קומי להתארגן עצלני" שמעתי שוב את קולו של עומרי מבעד לדלת
"מה חזרת??" התרומתי בהפתעה מהמיטה
"שכחתי את התיק, בלי תעודת זהות את יכולה לשכוח מלחזור הביתה"
"טוב.." חזרתי לשכב
"נוו קוממי" הוא צעק עליי
"שתווק" הרמתי את הכרית ביידיי והעפתי אותה לעברו של עומרי
עומרי הספיק לצאת ולסגור את הדלת בעוד הכרית פגעה בה ישירות ונחתה על הרצפה
קמתי מהמיטה וצעדתי לכיוון הארון,
כשפתאום תקפה אותי דקירה חזקה בתוך ראשי
"אאי" לחשתי לעצמי והתיישבתי בחוסר רצון על הרצפה "לא שובב" התחננתי
ניסיתי לפקוח את עיניי ולקום, אך ברגע שניסיתי לעמוד כאב יותר חזק מקודמו הכה בתוכי
"אאאאאאי" הפעם צעקתי, כאב לי כל כך
בדממה נשכבתי על הרצפה, מחזיקה את ראשי
ובוכה.
כעבור נצח, הכאב דעך.
הרשיתי לעצמי לקום מהרצפה ולצעוד אל עבר הארון, בדממה הוצאתי את בגדיי ובעדינות לבשתי אותם,
דוחפת את שאר הבונבוניירות והדובים שקיבלתי לתוך התיק,
ואת שני הדובים שקיבלתי מחזיקה כל אחד ביד אחרת.
בדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת "כן..?" עניתי בשקט
"מוכנה?" הופיע עומרי בפתח החדר וניפנף בצרור מסמכים
הנהנתי בראשי וחייכתי, כשראשי עדיין כואב במעומעם
"יאאלה בואי"
יצאנו מהחדר וצעדנו בכיוון המסדרון, כל הדרך הבטתי באותו דובי חום וגדול,
מזכרת לכאבי, להתמכרותי,
לאהבתי.
הדרך אל דלת הכניסה הייתה רצופה בחדרי משחקים לילדים.. ובספסלים התיישבו אנשים מבוגרים, ומבוגרים פחות ועלעלו בעיתון, או שתו את הקפה שלהם
לפתע הרגשתי משיכה קלה במכנסיי, הבטתי למטה וחיוך נסוך על פניי
"את רוצה סוכרייה?" הבטתי בילד יפייפה, בעל שיער חלק ועיניים תכולות, אף קטן וחיוך מתוק
"כן, תודה מתוקי" חייכתי ולקחתי את הסוכרייה מתוך כף ידו הקטנה "איך קוראים לך?"
"עידו" הוא ענה ומעיניו פרצה כל כך הרבה אהבה,
הוא כל כך הזכיר לי את עידו שלי,
את אותו אחד שכל כך רציתי לשכוח.
"קח עידו" אמרתי והגשתי לו את הדובי החום שכיסה את כולו
"בשבילי?" הוא שאל בקולו הקטן והביט בעייני, מחבק את הדוב בכל כך הרבה אהבה בשתי ידיו הקטנות
"רק בשבילך" עניתי וחייכתי
"תודה" עידו הקטן אמר ורץ אל אחת הנשים שישבה על ספסל ההמתנה ודפדפה בדפי העיתון,
"אמא אמא אמא" עידו קרא ורץ אל אימו שהופתעה לראות את בנה מחזיק דובי כל כך גדול בידיו
"תראי מה קיבלתי" הוא כל כך התגאה במתנה שקיבל ואני כל כך התגאיתי שמסרתי אותו
"ממי קיבלת מתנה כזאת יפה מתוק שלי ?"
"ממנה" הוא אמר והצביע עליי, מחייך,
חייכתי בחזרה.
"חמודי" חייכה אליו האמא "למה קיבלת את זה ממנה?"
עידו הקטן משך בכתפיו, חיבק חזק את הדובי ולאחר מכן אמר "נתתי לה סוכרייה"
אמו צחקה והרימה את ילדה הקטן ואת הדובי וחיבקה את שניהם, הביטה בי וסימנה בשפתיה
"ת ו ד ה "
לפתע הרגשתי מישהו אוחז בידי, עומרי הביט בי ועיניו נצצו
"את מדהימה יפה שלי" הוא אמר ונשק לי בלחי
"אני לא" חייכתי והרחתי את הבושם שלו, שכל כך עשה לי טוב
"זזנו?" הוא התקרב לאוזני
"זזנו" הבטתי בו וחייכתי כשמאחוריי אני שומעת עוד במעורפל את המשך השיחה של עידו עם אמו
"... איזה שם ניתן לדובי אמא .... ? "
המשך בסיפור שללי ... 😁
Shir Bahari :] - שנהבבי - את המלאך שלי @! - מאווהבת בךך #@! אומר/ת:
תיפגשוו
אתר האהבה הישראלי