תתכוננו לייבושים....!
נכנסתי למיטה והתכרבלתי מתחת לשמיכה, עדיין הרגשתי את שפתיו של נועם נוגעות בשפתיי. המגע היה כל כך רך ונעים. כל פעם שנזכרתי בידיו עברה בי מין צמרמורת. יכול להיות שאני מתחילה להתאהב?!
פרק 89-
למחרת היום עבר נורא לאט. עמית ונועם לא נפגשו, הוא נסע לירושלים לסדר כמה עניינים. הוא לא סיפר לה במה מדובר. היא הייתה סקרנית לגלות כל פרט אודותיו.
"שלום נועם, מדברת רונית. השארת פרטים במסעדת החיפושית לגביי מלצרות... התפנה לנו מקום ורצינו לשאול אם אתה מעוניין" שמעתי מעבר לקו הטלפון.
"כן כמובן, העבודה היא במשמרות?"
"כן" היא השיבה.
"אז אני אשמח להתחיל לעבוד"
"תוכל להגיע אליינו מחר בשש בערב? נפתח לך כרטיס עובד"
"כן כמובן, אני אגיע"
"המשך יום נעים" היא אמרה ונגמרה השיחה. הייתי שמח. סוף סוף הדברים מתחילים להסתדר מעצמם. האבדה כל כך טרייה, לפחות משהו טוב קורה. חזרתי לאכסניה רק לקראת הערב, הייתי עייף מידי בשביל להתחיל לחפש דירה להשכרה, אז החלטתי לדחות את המטלה למחר בבוקר. שלחתי לעמית הודעת לילה טוב ושאני מתגעגע אלייה. באמת התגעגעתי. רציתי לחוש שוב את מגע שפתייה על שלי.
---~~
השעה כבר הייתה שש בערב של היום למחרת. רק היום העבודה השלישי שלי ואני כבר מותשת. במקום דניאל הצמידו אליי גבר אחר, נראה נחמד גם הוא. לא דיברנו יותר מידי. בשש דין הגיע, הוא ביקש ממני חבילת סיגריות ושילם. הוא התיישב בשולחן הקבוע שלו מבלי להוסיף מילה מיותרת. הרגשתי רע. יכול להיות שהוא כבר שכח אותי?....
הוא עישן שתי סיגריות ברצף ואז קם וקנה לעצמו בקבוק קולה קטן. הוא שילם גם עליו, המבטים שלנו לא נפגשו לרגע. דאגתי להשפיל את המבט כל פעם שהביט בי בפנים. היה רגע בו ידינו נגעו אחד בשני, כשהחזרתי לו את העודף. הרגשתי את הצמרמורת שעוברת בגופי. הוא חירפן אותי. בשש ועשרה בדיוק עצרה מכונית לבנה ליד הקיוסק, מין המכונית יצאה דנה. כשהבחנתי בה הייתי בהלם. המכונית נסעה בחזרה והיא נופפה לה לשלום. היא התקרבה אל הקיוסק והתעלמה מנכחותו של דין.
"היי גל" היא אמרה בקול המעצבן שלה ואני התעלמתי. רציתי באותו הרגע לצאת מהחנות ולמשוך לה בשער, להרביץ בה, להשאיר בה סימנים כחולים וכאבים שלא תשכח לעולם. איך היא מעיזה עוד לגשת אליי?
"טוב, תביאי לי בבקשה קופסת פרלמנט ארוך" היא אמרה ואני זרקתי לעברה אחת כזאת. היא הגישה לי עשרים שקלים והמשכתי בשלי.
"תגידי, איך התקבלת לעבודה כאן?" היא שאלה ואני לא עניתי. "הלו...אני אוויר? תשובה?"
"דנה אני מציעה לך ללכת ולא לחזור אחרת אני יוצאת מהדלפק הזה, ותולשת לך שערה שערה מהראש הבלונדיני שלך!" אמרתי לה בשקט אך במבט מאיים. היא הסתובבה, קרצה אליי והתיישבה ליד דין. הרגשתי איך כול הזעם שבי עומד לצאת, אך התאפקתי. לא רציתי להפסיד בגללה את מקום העבודה שלי.
---~~
"בא לך לבוא אלי?" ארז שאל אותי בטלפון.
"לא מאמי, אני חייבת להיות קצת בבית אח"כ אבא שלי עצבני עליי"
"למה?" הוא שאל בקול מיואש
"אתמול שחזרתי ממך הוא ממש כעס עליי שאני בקושי בבית, לא רוצה עוד סיבה לעצבן אותו"
"אוקי" הוא ענה ביובש "אז אולי אני אבוא אלייך?"
"עזוב ארז....באמת שעדיף שלא" עניתי וסיימנו את השיחה. הרגשתי שפגעתי בו. פעם ראשונה שסירבתי, אבל לא רציתי לגרום לריבים עם אמא ואבא. אתמול הם לא דיברו. בבוקר שמעת אותו מתנצל והיא לא הגיבה. כאב לי שהמצב הוא ככה, בסה"כ אני לא עושה שום דבר רע... רק נפגשת עם חבר שלי.
---~~
לשחק אותה קשה להשגה. אולי זה ילך טוב... שוב דבר אחר לא הצליח למשוך אותה אליי, אז אולי אם אני אראה אדישות, קצת חוסר יחס היא תבוא אליי היא. היה לי קשה לראות אותה ולא לומר לה שום מילה. כמה קרובים היינו ככה רחוקים אנחנו עכשיו.
דנה התיישבה לידי... לא, לא טוב. הורס את כל התוכנית, או שבעצם עוזר לי לגרום לגל לקנא?. לא, זה גרוע. בהחלט גרוע. היא תכעס עליי עוד יותר, אחריי הבגידה עם דנה היא לא סלחה לי, אסור לי להראות לה שאכפת לי מדנה.
"מה קורה?" דנה שאלה אותי והצמידה את שפתיה הדביקות קרוב לפי, אך לא נגעה בו.
"בסדר" עניתי באדישות..
"אוח, למה האדישות הזאת שוב?" היא שאלה וראיתי את ענייה מתרוממות לעבר גל, כנראה שבדקה אם היא מביטה בנו.
"דנה אני לא מבין מה את רוצה ממני"
"בסה"כ התיישבתי לידך, מה , אסור?!"
"מותר... מותר" אמרתי והדלקתי עוד סיגריה.
היא דיברה ודיברה ודיברה. יותר נכון, לא הפסיקה לדבר. דיברה ללא הרף.. מידי פעם הנדתי בראש לחיוב. לא הקשבתי לאף מילה שהיא אמרה, הייתי עסוק בלהביט על גל. היא הייתה פשוט יפיפייה. נזכרתי בכל הכיף שהיה לנו ביחד והתחלתי להיעצב.
---~~
בדיוק המפקד שלי עזב. מה שמירה באמצע החיים? דווקא שהייתה לי מוטיבציה לעבוד תקעו לי שמירה. ישבתי ושיחקתי בפלאפון על יד מחסום הבסיס. לא שמתי על המפקד, הקלדתי את המס' של גל והתקשרתי אלייה. אחריי שתי צלצולים היא ענתה לי.
"...הלו?"
"שלום גל" אמרתי והתרגשתי לשמוע את קולה.
"שלום...מי זה?"
"דניאל, לא מזהה?"
"אה בטח, מה קורה?"
"נחמד מאוד, מה איתך?"
"אחלה....איך ידעת שסיימתי כבר?" היא שאלה
"את סיימת? נישבע שניחשתי, שיערתי....בערך"
"אה נחמד" היא ענתה ביובש.
"איך הייתה המשמרת בלעדיי? הספקת להתגעגע?"
"חחח ברור... היה נחמד, לא ממש קשה" היא ענתה
"הייתי מת להיות שמה ולא תקוע פה"
"אוי לא נורא, מחר בבוקר אתה כבר בבית"
"בצהריים!" אמרתי בקול עצוב והיא צחקקה למשמע קולי.
"היום הוא היה כאן שוב, הפעם הוא לא אמר לי מילה...אבל גם היא באה"
"מי זו?" שאלתי ושמחתי שהיא משתפת אותי.
"ההיא שהוא בגד בה איתי"
"ומה קרה? היא דיברה איתך? עשתה משהו?" שאלתי בקול לחוץ.
"כן, היא התחילה לדבר איתי והתעלמתי ממנה...עד שמלמלתי לה שאם היא לא עפה לי מהעניים אני מושכת לה בשערות הבלונדיניות" היא אמרה בקול חנוק....הרגשתי שהיא עומדת לבכות.
"ואז מה קרה, הוא עדיין היה שמה?"
"כן....והיא התיישבה. ובמשך שעה שלמה הם לא הפסיקו לדבר, כאילו היו להם מליון ואחת נושאים לשיחה!" היא אמרה ואז פרצה בבכי.
שתקתי.
"דיי גל אל תבכי,אני לא יכול לשמוע אותך ככה"
"אני מצטערת שנפלתי עלייך ככה...אבל אני פשוט רוצה למות כבר! אולי אני לא אעבוד שמה יותר וזהו? מעיקה עליי הנוכחות שלו"
"מה פתאום! בגללו תפסידי מקום עבודה? תתני לו להרוס לך עוד דבר אחד? את צריכה להראות לו שאת חזקה, שאת סומכת על עצמך ושאת יותר חזקה ממנו..שאת יכולה להתגבר עליו ! את הריי לא זקוקה לו, יש לך המון אנשים סביבך שאת יכולה להישען עלייהם כשקשה לך" אמרתי לה וניסיתי להישמע בטוח בתשובתי אבל גם זה לא ממש יצא לי. היא הפסיקה לבכות וזה עודד אותי טיפה.
"ואו דניאל...אתה כל כך מקסים" היא אמרה ואני חייכתי, הצלחתי.
"תודה" אמרתי וצחקתי
"אתה צודק, באמת, אבל לפעמים כבר נמאס לי ! אני רוצה שהכל יחזור אחורה, לקדמותו.." היא השיבה ואני חשבתי, לעזאזל, איך אני תמיד נופל על הבחורות האלו?
---~~
אוניברסיטת ת"א הייתה הומה באנשים. אנשים הלכו הלוך וחזור, חצו את רחבת הכניסה ונכנסנו למעליות. המאבטחים בחוץ לא עמדו בלחץ. נועם עמד גם הוא בתור להיכנס להירשם לחוג המשפטים של אילן כץ. הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א הייתה טובה. לא בין הטובות, אך הוא יוכל להסתדר עם זה. המאבטח סוף סוף בדק אותו, נועם הגיש לו תעודת זהות והמאבטח הנהן בראשו והוא נכנס. הוא לא ידע לאן לפנות קודם. הוא נעזר בכמה תלמידי שנה א' והם הסבירו לו. התשלום הראשון היה מקדמה על סך אלף שח. הוא שילם בצק, וקיווה שהצ'ק לא יחזור.
אחריי חצי שעה הוא קיבל את מערכת השעות. הקורס למשפטנים אמור להתחיל רק בעוד שבועיים, אז היה לו זמן לעבוד ולהרוויח כסף בינתיים. אחריי שהוא סיים הוא נסע ישר למקום בו קבע עם בעליי הדירה השכורה. הוא נכנס אל הדירה השכורה והיא מצאה חן בעניו. שני חדרים וסלון, שירותים ומקלחת נקיים, רהיטים ומזגן. לא היה יותר טוב מזה. המחיר לא היה זול, אבל הוא יכל לעמוד בתקציב. הוא שילם על החודש הראש, 550$ במזומן. מזל שהוציא כסף. הוא קיבל את המפתח לדירה ולחץ יד לבעליי הדירה. התחושה שיש לו דירה משלו נתנה לו ביטחון. הוא נשכב על המיטה הזוגית שהייתה בחדר הראשון ופרס את ידיו. הייתה לו עוד עבודה קשה, הוא היה צריך ללכת לבית הקפה שבו יתחיל למלצר, לסגור את חובו באכסניה ולהיפגש עם עמית. הוא התגעגע אלייה.
---~~
הייתי מבואסת לגמריי, אן ביאסה אותי. בטון הדיבור שלה הרגשתי שמשהו עובר עלייה אבל היא לא נתנה לי לעזור לה. ידעתי שהיא מסתירה ממני שאבא שלה לא אוהב את הקשר שלה איתי. כל פעם שנכנסתי אלייה הביתה הוא היה תוקע בי מבטים מאוכזבים, שאני לא הגבר בשבילו ביתו המוצלחת. לא הבנתי מה רע בי... אני בדיוק כמו שאר הגברים,אבל ידעתי שאסור לי לתת לו להרוס את היחסים ביני לבין אן.
---~~
חזרתי הביתה מהעבודה. דניאל עשה עלי רושם כל כך טוב עם הבגרות שבו. הרבה יותר בוגר מדין ומכל גבר אחר שהכרתי למרות שלא היה כל כך גדול. הוא בסה"כ בן תשע עשרה וכמה שבועות.
התאים לי קשר עם בחור קליל כמוהו, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להיות עם מישהו עכשיו ישר אחרי שאני ודין כבר לא נפרדנו. זה נשמע גם די מוזר, הוא הפך להיות חלק ממני..מהנשמה שלי, מסדר היום שלי והיה לי מוזר הפתאומיות שהוא עזב כל חלק כזה.
התקלחתי והודעתי למשה שמחר אני לא עובדת. הייתי עייפה מידי, רציתי לנוח קצת וגם להשקיע בלימודים.
נכנסתי למקלחת, רק שטפתי את הגוף אז זה הלך מהר. יצאתי תוך חמש דקות והתלבשתי. היה קר. שנאתי לצאת מהמקלחת בחורף.... כשהרוח הקרה מייבשת את המים מגופך אבל גורמת לך לקפוא מקור.
התחברתי לאיסיקיו... האוואי שלי היה על לא נמצא ולא ממש היה לי כוח לשנות אותו. אן הייתה מחוברת, קראתי לה את האוואי.
'רע לי כל כך, לא פה ביי!'
שלחתי לה ישר הודעה
גל אומר/ת:
אן יפה שלי מה קרה? למה רע לך?
אבל היא לא ענתה. בטח היא לא הייתה על המחשב. היה כבר אחד עשרה בלילה והייתי בטוחה שהיא ישנה או שהיא עם ארז. קראתי את האוואי שלו והוא גם לא נראה משהו. 'אן אני אוהב אותך....אל תציקו,אני ממש לא פה' בד"כ האוואים שלו היה מאושרים.
הקשבתי למוזיקה קצת עד שהייתי עייפה. לא דיברתי עם אף אחד. איחלתי לאמא לילה טוב, אבא כבר ישן... כיסיתי את עצמי ונרדמתי מחבקת את הדובי שדין נתן לי כשהייתי בבית חולים.
די גל את כותבת כל כך יפה !
המשך (:
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 14/12/2007) יפה :]
המשך..
😉
QUOTE (gal_n @ 13/12/2007) "ההיא שהוא בגד בה איתי"
נראה לי שזה אמור להיות 'בגד בי איתה'
תמשיכי
ממש אבל ממש אהבתי😊
השלמתי את כל הפרקים שהחסרתי... איזה כיף זה היה 😊
ת-מ-ש-י-כ-י 😊
אאאך.. מ ד ה י ם !!!
תמשיכיי בוביי
מואה
אתר האהבה הישראלי