האהבה שיצרנו..

מאמי שלי,

היום, יום אחד מיריית" הפתיחה במלחמה האישית שלי, שלנו , אני יושב כאן מרחק קצר ממך, זו שממלאת אותי בגלים של אהבה וגעגוע אין סופי לראות ולנשק אותך, כ"כ זמינה וכ"כ אסורה לי, לא מצליח לעכל את המצב, כל כך הרבה אמרנו בחצי שנה האחרונה, השיחות הארוכות שלנו והחום בנינו מחקו את המרחק בנינו, עכשיו שאת כאן, מרחק פסיעה ממני, הרגליים קפואות".

הלואי שהייתי יכול לתת לך את כולי ולהיות איתך ורק שלך, אך הפערים והמציאות שונה היא, מאד מורכבת, מאד נגדנו.

את יודעת, כמוך, אני חושב הרבה עלינו, על הכל, אם הייתי בטוח שיש ביכולתי להעניק לך, לנו עתיד משותף ביחד הייתי עושה זאת, זכינו" באהבה של פעם בחיים, אהבה שכזו..

ערב חג היום, מה יוליד יום? מה תביא עלינו השנה החדשה?...הרבה שאלות וחוסר ודאות רצות לי בראש, והכל בהשפעת געגוע חד ודוקר.. ואהבה אלייך,

הנסיון הזה שאנו ניצבים בפניו כואב וקשה, שהיית רחוקה רצינו להיות ביחד, אפילו לרגע, לחיבוק, לנשיקה אחת ודי, עכשיו שאנו כאן, במרחק נגיעה הפחד מרחיק אותנו... הפחד מאותו ניצוץ, מהתשוקה, מאותה אהבה שיצרנו.. 

אך, הגעגועים אלייך מעבירים אותי על דעתי, פשוט מתחוללת בתוכי סערה, כל דקה בכל רגע, מה יהיה מאמי? מה התרופה לאהבה הזו חיים שלי....אהבת חיי.

שלך לנצח..