זמן להיות לבד

שוב נהיה מאוחר מידי... שוב אין לי אפשרות לבחור וזה פשוט קורה.. וזה תמיד מגיע בלי שאדע... סוחף אותי לעולמות שלא הכרתי.. ואני רק מחכה לנפילה שבסוף תגיע...

הדמעות יורדות אל הכר נספגות... וכך כול לילה עייניי בוכות עד מה שיבוא בבוקר.. את הכאב שאליו עוד התגלה.. העצבות שבאה לבקר תמיד יום אחרי...

שוב אני הולכת בדרך הלא נכונה... נותנת לליבי להוביל אותי לעצבות מעייפת ועוד אני זאת שאשאר לבכו.. אני יישאר לשאלות שאלות שאין להן תשובה..

אני מתחילה לאהוב אותך והקליפה יורדת ממני.. כול פחדיי נחשפים בפנייך.. כול מה שרציתי אי פעם קורה עכשיו ליבי שייך לך ואין דרך חזרה.. אך מי מבטיח לי שהפעם זה לא ייגמר באכזבה...

אני צריך רגע לבד... לא לדאוג לדבר.. שקט מכולם.. זמן להקשיב לעצמי להבין מה באמת אני רוצה מעצמי.. יש ימים הצער כובש אותי .. וכול הכאב סביבי מקשה עלי יותר.. ואיך אוכל לאהוב אותך עכשיו... האם יש עוד כוח...

אני רק עוד אחת שפוחדת לחשוף את עצמי.. רק עוד אחת שחוששת כול כך ממה שיבוא... אבל זה לא עוזר.. כי הפחד מולי ניצב.. ודמותך נשכחת שזה קורה..

מי מבטיח לי שתישאר.. לא יודעת מה אתה מרגיש .. והאם הפעם זה יהיה אחרת .. אני לא רוצה להישאר לבד.. לא רוצה להישאר להתמודד עם מה שיבוא אחרי..

ובגלל זה אני מוותרת... ובגלל זה אני בורחת הכי רחוק ממך.. הכי רחוק שאפשר מהכאב הזה.. כי להרגיש זה כואב... כי להרגיש זה לחשוף הכול להיות מוכן להיפגע ואני לא מוכנה עוד לא...

וגלל כול זה.. אני נשכחת.. אני נאבדת בין כול השירים כול המכתבים והולכת.. הולכת לבכות ששום איבדת את האהבה.. ששוב הפחד שבר את האהבה...

אבל למרות הכול ואחרי הכול אני לא מתחרטת .. כי אם אשאר אף אחד לא מבטיח לי שעוד אצא מפה שבורה.. ולכן שוב פעם בורחת בבדידות.. ורק הזמן עוד יגיד לי אם טעיתי...