האמת שלי

כול מה שלא הספקתי לומר.. עובר לי מול העיניים ונשבר... זה זיכרון אחרון של הימים שלא ישובו.. המילים נעלמות לי ומה עושים עכשיו שהלב נשבר.. והאמת נשכחת...

כול כך הרבה אנשים יש בעולם.. ורובם כול כך אומללים מאשימים את אלוהים בכאב מאשימים את עצמם על ההחמצה מאשימים את החיים שבגדו... מרגישים פגועים כול כך... והיום אני נהפכת להיות חלק מהאנשים האלה..

יד העצב שוב נוגעת משאירה אותי כול כך חשופה.. הגוף עייף והקול שקט.. מדממת רק כדי לדעת שאני עוד בחיים.. ואני לא רוצה שהעולם יראה אותי כי אני לא חושבת שהם יבינו.. אנשים לא מעיזים להביט אל תוכם עמוק כדי לא לגלות את הכיעור שבהם..

ואני היום נפתחת.. ואני היום שוברת את כול הגבולות מורידה את המסיכה ומתגלה אליך.. רוצה לצעוק לך שתראה אותי.. ללא כול המסיכות שמידי יום אני עונדת עלי.. ללא בגדים יקרים .. ללא שיער שהרגע עבר טיפול במספרה... תראה אותי האמיתית.. זאת שעוד מחפשת את עצמה..

אבל אתה כמו כולם פוחד לדעת מה מסתתר מאחורי כול הצביעות... ואני בורחת.. הכי רחוק שאפשר בורחת בשביל לא להרגיש בורחת כדי שלא יכאב בורחת כי זה קל לי יותר...

הדמעות נספגות בכר... יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי חלומותיי שבריהם נשטפים כעת מול עייני.. וכמה קשה להיות אדם שבור בעולם אכזר כול כך... וכמה קשה לדעת שההזדמנות חלפה...

אתה הולך ואני נשארת חשופה...כול כך מפחדת... אבל אין בי טיפה של חרטה כי כול מה שעשיתי היה מלב שלם.. כי כול דרך שבחרתי עשיתי בדרכי שלי... הורדתי את כול השקר ורק האמת שלי הובילה אותי עשיתי מה שאחרים חולמים אבל לא מעיזים.. עשיתי מה שלאחרים אין מספיק אומץ..

ואני יוצאת מהסיפור הזה פגועה כול כך.. ואני כועסת וטיפה מאוכזבת אבל אני חזקה הרבה יותר ממה שהייתי אני אמיתית וזה כול מה שאי פעם באמת רציתי...