אנשים עוברים לידי

אנשים קשים מידי בשבילי... עוברים הם לידי ותמיד עם עלות השחר הם נעלמים... והיום.. היום בגלל זה אני עוזבת...

הלב כבר לא תמים.. שואל הוא שאלות על כאב שמפריע... על דמעה שכול ערב מגיעה אל פניי.. כול כך הרבה מחשבות האם גם מחר עוד תהיה פה.. האם גם מחר תישאר האהבה...

הדרך הזאת לא ברורה לעיתים... אני רוצה להיות חופשייה לעשות מה שהלב אומר אבל הראש תמיד עוצר בעדי... לאנשים תמיד יש מה לומר... והחלון סגור תמיד ...

רוצה להתמודד עם מה שבא... רוצה לשכוח שאי פעם אהבתי אותך... אנשים עוברים מולי מבטיהם מסגירים את רגשותיהם.. כול כך פוחדים... רואים על פניהם שחיים שלמים עברו על ידם.. וכמה אומללים הם...

אולי הפעם יישאר הבחור שאותו אני אוהבת... או ששוב מאוחר מידי.. אם יש על משהו להצטער אני מצטערת שלא העזתי להביט לחיים ישר בעיניהם ולבחור להמשיך הלאה...

תמיד עוזבת שנהיה טיפה קשה... צועדת לאחור מורידה ראשי ובוכה על העצבות שבאה לבקר אותי שוב... וכמה שהם קרובים האנשים היקרים לי הם לעולם לא יבינו מה מתרחש בתוכי.. הם לעולם לא ידעו והאשמה לא עליהם.. היא עלי...

והיום.. היום אני עוזבת... אני בורחת לחיים שבדמיוני... אני בורחת לאמת שלי... וגם אם אינה יכולה ללכת זקופה ברחוב.. בעולמי היא זאת שמובילה אותי.. כי בעולם שלי אני בוחרת את גורלי.. כי בעולם שלי הכול ברור יותר..

הרוח הקרה שרה לעלים היבשים.. הציפור מבשרת את בוא האביב... האוהב כותב שיר אהבה לאהובתו.. הכינור מלווה את השיר..ואני.. אני עם עצמי... אני עוד חושבת את מי אני מלווה למי אני כותבת ולמי אני שרה..

אנשים קשים מידי לטעמי... והיום .. היום אני עוזבת כדי להכיר את עצמי.. כדי להכיר אנשים שטיפה יהיו קלים יותר...