הנה עוד פעם זה קורה,
אני מוצאת את עצמי לבד בחדר , עם עט ומחברת ,
ועליך כתובת..
תמיד שאני לבד הראש חושב עלייך והלב רוצה אלייך
עוברות לי תמונות בראש , תמונות שמציירות את דמותך
שמזכירות לי שלא שכחתי אותך
מבחוץ כולם רואים ילדה מאושרת , צוחקת , מחייכת , עושה חיים
אבל בתוך הלב אף אחד לא מודע למה שקורה בפנים
זה הרבה יותר חזק ממני , האהבה הזאת עצומה מיידי
איך נכנסת לי ללב כל כך עמוק?
ולמה הלב לא מסוגל אותך למחוק ?
אני נשברת , אני בוכה, וזה כואב לי..איבדתי אותך
כבר אין לי את התקווה שנחזור,
אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור
אני יודעת שאתה אוהב ושלא יצאתי לך מהלב
אך אתה ממשיך כמוני להסתתר ולעצמך לשקר!
חשבתי שאני אתגבר על הפרידה, שאחרי שבועיים , שלוש
כבר לא אחשוב עלייך
אך הנה עברו להם כבר כמה שבועות
והרגש הוא אותו הרגש כמו הפעם הראשונה שנכנסת לי ללב
ימים מאושרים היו לי איתך, אהבה חזקה חוויתי איתך
אך עכשיו זה בדיוק הההפך אני סובלת וכואבת...
כואבת על זה שוויתרנו בכל כך קלות וזרקנו את הכל לפח בגלל שטות....
אתמול היה ה-10.2 , אני לא בטוחה שאתה זוכר....
אבל אתמול היינו צריכים להיות 4 חודשים ביחד...
אבל לא, אנחנו לא....
חשבתי שנחזור, חשבתי שתגיד שאתה אוהב..
אך לא באת... אתה מעדיף לסבול כאב...
ושתגיד שאתה לא אוהב..זה לא יפגע לי בלב..
אתה חושב שאני תמימה וטיפשה ולא מספיק מכירה אותך בשביל לקרוא לך את העיינים..
רואים את המבט העצוב על העיינים ועל החיוך המזוייף שלך על השפתיים...
אתה מנסה להתגבר אבל אני רואה שאתה לא מצליח וזה לא עובר
המבט שלך מראה לי את האהבה שלך אלייי
למרות שהמילים משקרות..מילים זה סתם..זה אותיות...
אבל העייינים שלך מראות שרוצות לצאת דמעות
מכאן אנחנו ממשיכים לכיוונים שונים
לחיים חדשים
לאהבות חדשות
אך לעולם לא אשכח את האהבה הראשונה הזאת...
כי אי אפשר לשכוח...היו ממנה זכרונות כל כך נעימים שעכשיו כואבים :
תמיד אתה תהיה בקרב ובסביבה שלי ותמיד יהיה ביננו מתח
אני רק מחכה לצרחה שלך, שתסיים עם השתיקה
ותגיד 3 מילם שמזמן אני מחכה לשמוע...
" אני אוהב אותך "
