היום הוא יום ההזכרה של אמא שלי
אמא שלי מתה לפני 38 שנים הייתי בת 17 במותה, ילדהקטנה שלא מבינה כלום מהחיים.נשארתי ילדה יתומה.
אמא שלי מתה מסרטן ואז לא היו מדברים על המחלות, ובכלל לא ידעתי שאמא שלי חולה.ולא היה טיפולים כימותרפים והקרנות.
היום יש מודעות לנושא ומודיעים לך את אחת מתשע נשים, איזה פחד.
כל השנים האלה חייתי בפחד הזה. תחד ידיעה שמחלת הסרטן היא לא מחלה תורשתית.
רופאת המשפחה, איך ששאלה אותי, האם יש למישהו במשפחה סרטן, ועניתי כן לאמא שלי, והיא מתה מכך.
כל חודשיים שולחת אותי לבדיקה, אבל אני לא הולכת.
כי אפשר לראות אם מישהו חולה במחלה זאת , בבדיקת דם, ומלבד זאת, אין לי כאבים במקומות שונים.
אבל אני כותבת מכתב זה ,לבורא עולם כדי שלא אחלה במחלה זאת.ומצד שני יש נושא חשוב שלא מדברים עליו בכלל, בית הקברות,זהו המקום האחרון שבאים להתייחד עם מישהו מהמשפחה שנפטר ובמקרה זה אמא שלי.אמא שלי קבורה בחולון בהתחלה, עוד כאשר בית הקברות היה חצי ריק.
היום בחדשות מודיעים מידי פעם שאין מקום קבורה בחולון , וזה מהווה בעיה אם לא שומרים מקום.
ככה בדרכי לבית הקברות למקום ששם אמי ז"ל קבורה. אני שמה לב, לפתע אחרי כל כך הרבה שנים, לנושא אחר.
**************************************
לשואה= יותר מחצר בית הקברות בחולון = אנדרטואות למחנות של הנופלים בשואה, וזה מחזה מזעזע כשלעצמו.
אני לא באה מבית של השואה, וזה לא יום השנה של השואה, וזה היה יותר גרוע בשבילי ללכת בין המחנות האלה, עם כל רשימת השמות. בבית הספר שלמדתי בו, הכריחו אותנו לקרוא ספרים על, השואה, ולעשות עבודה מרכזית בנושא זה, והמנהל שעבר, את השואה, הביא סרטים על כך. ובלילות יש לי סיוטים.מהנאצים הגרמנים, הרשעים, שהכחידו עם שלם. בצורה זוועתית מאין כמוה.
ורבים אחרי השואה שאלו את אותה שאלה : אלוהים איפה היית בשמן השואה? או בכל צרה שהיא. כי הרי מתפללים לאלוהים, אלוהים אל רחום וחנון, סולח ומוחל לכולם גומל חסדים ו......
.אולי זה לא המקום, אבל אלה הם ההרהורים שעלו במוחי, היום,
וידוע לכם, שליד בית הקברות יש גם בית קברות צבאי, ואני פונה פה למי שאחראי, אולי צריך , לארגן בית קברות נוסף שיהיה רק למחנות של השואה.
שהרי את המתים לא שוכחים, פה זה אתר של אהבה .
אבל לצערי אין לי אהבה, ואין לי אמא.
זה מכתב לאמא באהבה, ולכל האמאות שאינם!!!!
תהא נשמתכם צרורה בגן עדן.
ואני מקווה שתפרסמו מכתב זה.
.
