רק לך..

במכתב הראשון שכתבתי לך כתבתי שכואב לי ושאני לא מצליחה לשכוח אותך כתבתי את המכתב הזה לפני שנתיים ועכשיו אני רושמת לך מכתב חדש עם אותו נושא.. אני עדין אחרי מאמצים קלושים לא מצליחה לשכוח אותך.. עד לפני כמה ימים לא הבנתי למה עכשיו הבנתי.. אני פשוט לא רוצה לשכוח אותך.. לא בא לי.. בא לי לזכור אותך ולזכור שהיית שלי... ולעולם לא לשכוח את זה בא לי לפני השינה לחשוב רק על אותם ימים שהיית לוחש לי שאתה אוהב אותי.. זה עושה לי טוב להישאר בעינים עצומות וראש ולב מלאים חלומות.. יום אחד יפתחו לי העינים ואבין שהכל רק זכרונות.. אבל עכשיו בינתים אני אשאר עם מה שטוב לי.. הרי למה להתאמץ סתם אם אני יודעת שזה לא יעזור.. אם תקרא את המכתב אתה בטח תגיד  "זאתי גם כן.. מה יש לה ממני" ורק שתדע שמה שיש לי ממך זה כאב... מין חור כזה.. שאני מצליחה לכסות אותו רק כשאני נזכרת בנו.. חבל שזה ככה שאני בערך תלויה בעבר.. אבל בסדר אני אסתדר.. אני לא אתן לעצמי להשתגע.. פשוט החלטתי להישאר עם מה שטוב לי.. טוב.. להתראות.. עד למכתב הבא

זאת סוג של חולשה שלך...

וזה חבל,

את בוחרת בדרך הקלה כשאת לא רוצה לשכוח אותו.

ברור שאת לא רוצה, אף אחד לא רוצה לשכוח דברים יפים, גם אם הם כבר נגמרו, כי הם אף פעם לא יפסיקו לרגש או להיות חשובים,

אבל את צריכה לחשוב מה את מעדיפה,

לחיות את הזיכרונות של פעם או לא לוותר על עצמך ולהכריח את עצמך לשכוח וככה גם לתת לפצעים אפשרות להתאחות...

אני חושבת שהפסדת המון בשנתיים האלה, ואת לא צריכה להמשיך ולהפסיד עוד.

זה הזמן להתחיל להתגבר על זה...

מקווה שעזרתי, ושיהיה לך בהצלחה במה שתחליטי לעשות.