כול פעם מכתב כותבת כול פעם שיר מחברת... כול יום חושבת כול לילה חולמת , כול זה היום נגמר.
אתמול בפעם הראשונה פגשתי בכאב כול כך מקרוב אתמול הרגשתי איך הלב מתפרק כיאלו מישהו דוקר אותי בסכין כה חדה.
כול כך הרבה פעמים שאלתי את עצמי את אותה שאלה הוא אוהב או לא כמה מבולבלת הייתי לא ידעתי מה לחשוב, אבל עכשיו אני יודעת אתה לא אוהב ולא אהבת אף פעם. כול המבטים שהיו כול הרגעים שהרגשתי שזה הכי אמיתי היו סתם פשוט סתם.....
ואני עם הדמיון המפותח שלי חשבתי שהמשמעות לכול המבטים והעניים זה אהבה. כמה עצוב לי בלבי יש ריקנות גדולה , כול רגע מרגישה שרוצה לבכות ואני כועסת , כועסת על עצמי שככה כואב לי כי לא לך ולא לאף אחד מגיע שיכאב לי ככה.
כול כך לא רציתי לאהוב אבל היה כבר מאוחר מידי כבר במבט הראשון התאהבתי לא יכולתי לשלוט באהבתי וניסתי לשכוח כול כך הרבה פעמים אבל זה קשה כי בסופו של דבר תמיד חיפשתי אותך תמיד קיוותי שיש עוד סיכוי.
רק רוצה עכשיו שתלך רחוק ממני לא רוצה עוד לראות אותך כי ברגע שהראה אותך הרגיש שוב את ההרגשה הנוראית הזאת, כמה פגעת בי לעולם לא פגעו בי ככה... לא רוצה לקחם על עצמי לא רוצה בכלל לבכות אבל זה כמעט ובלתי אפשרי כי עדין אוהבת ואהבת אמת....
הלוואי ולא הראה אותך יותר לפחות לזמן מה רוצה שבזמן הזה אצליח לשכוח שהשכחה תרפא אותי... אני אשמה , כי השלתי את עצמי דמיינתי דברים שרק החמירו את מצבי.
אבל מבטיחה לעצמי שזה עוד יעבור ואולי מתישהו שאזכר בזה לא אכאב כול כך... מרגישה המון רגשות כרגע עדין אוהבת אבל יחד עם זה שונאת כול כך על הפגיעה.
אף פעם לא היה כלום אבל תמיד נתת הרגשה אחרת נתת לי להאמין שיש פה סיפור אהבה אבל די היום בפעם הראשונה משתחררת ממך מוותרת עליך מבלי רצון להתחרט.... כואב לי המון כי עדין אוהבת אבל הזמן ירפא את הלב והשכחה תרפא גם היא היא תקח ממני את כאבי.
