לרן... 27.8.04
יושבת לי פה,על מזח הכינרת
השעה 4:30 לפנות בוקר,לא מצליחה להירדם וחושבת רק עלייך אהוב יקר שלי..
מיתגעגעת בטירוף וסופרת את השעות,דקות ושניות ליום המיוחל שבו אראה אותך.
מישתוקקת לחבק אותך ושתעטוף אותי בזרועותייך.
מישתוקקת לישמוע את נשימותייך החמות אשר מחממות את אוזניי.
למה וויתרת עליי בכזאת קלות?? חשבתי שאהבת אותי אבל מיסתבר שלא מספיק, לא כואב לך שאני אהיה בזרועות אחר?
כ"כ המון דברים שאני רוצה לומר לך אבל לא יכולה..מביטה בתמונתך ודמעות זולגות מעניי.
ניזכרת בערב,איך צחקנו יחד,בכינו יחד,נירדמנו מחובקים יחד,בילינו יחד,חלקנו יחד סודות אבל הייחד הזה כבר איננו.
ניזכרת בראש הניקרה וב13 כוכבים שנפלו מן השמיים...
ניזכרת במישאלות שביקשתי ושאכן אחת מהן היתגשמה ביזכותך מלאך שלי.
לא משנה מה יהיה,תמיד יהיה לך מקום חם בליבי ולא אשכח אותך לעולם!
מביטה עכשיו בזוג אשר יושב כאן על מזח, לא הרחק ,וצופה בגלים אשר מיתנפצים על הסלעים..
חושבת לעצמי,למה זה לא אתה פה ליידי,רוצה רק שתבוא ותילחש לי 3 מילים, שתחבק אותי,שארגיש את שפתייך העדינות והרטובות,את גופך החם המישתוקק לאהבה,ואת שערך הרך הזקוק למגע יד מלטפת...
אתה האור בחיי ולעולם אל תישכח זאת!
שלך לעד...לילוש
