כשמישהו עצוב...

מכירים את ההרגשה הזאת שאתם חייבים פשוט לגרום למישהו שאתם אוהבים לחייך? לשמוח? להיות מאושר?... זה יכול להיות חבר, ידיד, קרוב משפחה או סתם מישהו שאתם מאוד אוהבים, בכל זאת הוא צריך להיות מישהו מיוחד בשבילכם כדי שתעשו הכל כדי שהוא יחייך... אתם מכירים את ההרגשה שאתם פשוט תעשו הכל? תתנו הכל?.. תעשו הכל כדי שהוא ייצא מההרגשה של העצב, אכזבה, או אפילו סתם כעס? לי יש מישהו כזה שהוא מאוד מאוד קרוב אליי, מישהו שאני אוהבת אהבה שאי אפשר לתאר במילים, מישהו שכשאני רואה אותו עצוב אז אני לא יכולה להיות לגמרי שמחה, מישהו שהוא חלק ממני. היום המישהו הזה היה עצוב ופשוט לא הצלחתי להעלות חיוך על הפנים שלו לגרום לו לצחוק... ומה לעשות? הייתה לי צביטה בלב..

אולי אני רגישה מדי? אולי אני לוקחת דברים יותר מדי ללב?

לא יודעת.. מה שאני יודעת זה שאני כותבת לכם עכשיו ועומדות לי דמעות בעיניים....

כן...אפשר לקרוא למה שיש בך רגישות...

את קוראת לזה "רגישה מידי". אני קוראת לזה "חברה".

אני בטוחה שאת מעבירה למישהו הזה את האהבה שבך בצורה הטובה ביותר וכמו שאת הרגשת צביטה בלב כשראית שהוא עצוב ככה...גם הוא הרגיש את ההזדהות שאת מעבירה ואין לי ספק שרק עצם הידיעה שיש לו חברה כמוך לידו-עזרה לו. יש משפט כזה: "דברים היוצאים מהלב -נכנסים אל הלב האחר" ורק מלראות כאן כמה אכפת לך זה עושה...הרגשה נעימה ו...חום בלב לדעת שיש חברות כמוך, מהסוג הכי טהור ואמיתי שיש. תשמרי על עצמך.