4 שנים היינו יחד, 4 שנים גדלנו והתבגרנו יחד, 4 שנים חלקנו אהבה מטורפת.כולם קינאו באהבה הזאת, בעוצמה הזאת וברגשות שלנו שהיו כל כך חזקים אחד לשני. אך לא עוד. לא יכולה להיות איתך עוד, בורחת רחוק רחוק ממך, תאמין לי זה לא רק בשבילי זה גם הרבה בשבילך. לא טוב לנו באהבה הזאת, זה הורס אותנו. האהבה שלך גדולה עליי, קשה לי עם העוצמה הזאת.
נתת לי תמיד הכל מתוך הנשמה, עשית בשבילי גם את הלא יאומן, הפכת עולמות בשבילי והכל כדי שאני אהיה מאושרת.איתך הרגשתי הכי בטוחה בעולם, חלקתי איתך סודות כמוסים ונתתי לך את ליבי. האהבה הזאת הלכה וגדלה, הלכה והתעצמה, ולא שמתי לב איך נסחפתי אחריך. פגעתי בך, הרסתי אותך, שיקרתי לך, רימיתי ובגדתי בך. זה לא מגיע לך אני יודעת, אתה נשמה טובה. אתה מלאך מקסים שאהב אותי בלי גבולות.
שיניתי אותך אני יודעת. הוצאתי את האדם הרע שבתוכך, השתגעת בגללי, התחלת לשתות בלי הפסקה אחרי כל מריבה, רצית למות, חרטת את שמי בידך עם אולר וניסית להתאבד כל כך הרבה פעמים והכל הכל בגללי. הפכת לאדם עצבני ומדוכא. אפילו הרמת עליי יד לא פעם ולא פעמיים. זה הכל בגללי אני יודעת. היית אדם מדהים וכל כך עדין ורגיש. אבל אני הטרפתי אותך עם המשחקים שלי, לא הערכתי אותך מספיק, לא ראיתי מה אני עושה לך וכמה רע לך בגללי. לא ראיתי לאיזה מפלצת הפכתי אותך וכמה קשה לך..
עקבת אחריי בלילות לבדוק שלא אצא עם אחרים, התקשרת בלי סוף, בכית לי שעות והתחננת לעוד הזדמנות.. שלחת מכתבים על מכתבים שקראתי ובכיתי בלילות.. קראתי איך אין לך חיים בלעדיי ושאני היחידה בשבילך.. בכיתי מהמצב שהגענו אליו. מהאהבה הזאת שהתחילה כל כך יפה וטהורה והפכה למשהו אחר. פחדתי ממך. פחדתי לראות אותך.אבל האהבה שלי אליך גברה על הכל וחזרתי אליך פעם אחר פעם. וכל מריבה המצב רק החמיר, התחלת לקנא לי בטירוף, לחשוד בי. ואני, אני רק חיקיתי אותך באהבה הזאת, חשבתי שככה מתנהגים כשאוהבים, התחלתי לקנא לך ולריב איתך על כל דבר קטן.
זאת לא אהבה נשמתי. לא אהבה. אני יודעת כמה אהבנו פעם אך לא עוד. זה ההרגל, השיגרה, השנים הרבות שעברנו יחד שמקשות עלינו את הפרידה הזאת. הייתי עיוורת באהבה הזאת וחשבתי שאתה עושה הכל מאהבה. אז למה כולם אומרים לי להתרחק ממך? שאתה צריך טיפול נפשי? אתה? הנשמה שלי?? איך הצלחת לשגע אותך ככה ולשנות לך את כל החיים?? איך הגעת למצב כזה בגללי?
לעולם לא אוהב ככה, אני יודעת.לעולם לא ארגיש כזה טוב עם גבר, כזה אמונה ושלווה שהוא שלי ורק שלי. לעולם לא יאהבו אותי ככה זה ברור לי. אני יודעת שאני הכי חשובה לך בעולם ואתה תעשה הכל בשבילי, גם עכשיו.. וזה שורף לי שככה זה.
רצינו להתחתן, תמיד תכננו שאני אסיים את הלימודים ונתחתן. חשבתי שאתה הכי מושלם בשבילי. נפרדנו כבר לפני חצי שנה ואתה עדיין לא מרפה, לא עוזב, קשה לי עם זה. אני מסתכלת עליך כשאנחנו נפגשים ורואה את הניצוץ בעיניים שלך כשאתה מסתכל עליי, מרגישה את הלב שלך שרועד כל פעם כשאתה רואה אותי, גם אחרי 4 שנים. הרגשות שלך לא השתנו. ואני לא יודעת מה עוד לעשות.. איך אוכל לשכוח ממך ולהתנתק ממך? חשוב לי שתדע שאתה הבנאדם הכי חשוב לי בעולם והכי יקר לי, גם אם אני אומרת לך ההפך.. אני אשרף אם אני אדע שיש לך מישהי אחרת, אם אתה נוגע במישהי אחרת.. אני רוצה אותך רק לעצמי, שתהיה רק שלי.. אבל האהבה הזאת מטורפת! חולנית! אני חייבת להמשיך ולשכוח..
